כפר בירעם

הפרויקט בוחן את האפשרות להחיות את כפר בירעם, כפר מרוני נטוש בצפון הגליל, באמצעות שילוב בין טכנולוגיה עכשווית לערכים תרבותיים ומסורתיים. בירעם פונה מתושביו ב-1948 תחת הבטחה לשוב לאחר 15 יום, אך הפינוי הפך לעקירה קבועה. מאז, תושביו נאבקים בדרכים משפטיות, ציבוריות ותרבותיות לשוב לכפרם.
הבחירה בבירעם נעשתה בשל מעמדו הייחודי כסמל למאבק אזרחי, המשקף את המורכבות שבין שימור היסטורי, צדק חברתי ותכנון עכשווי. הפרויקט מתייחס אל המקום לא כאתר זיכרון בלבד, אלא כמרחב חי הפתוח להתערבות מחודשת שתכבד את העבר אך תאפשר עתיד קהילתי פעיל.
באמצעות גישה תכנונית חדשנית, מוצע מבנה "טפילי" – תוספת אדריכלית קלה ולא פולשנית המאפשרת מגורים ושימושים חדשים מעל הרקמה ההיסטורית מבלי להרוס אותה. המבנה שואב השראה מהבנייה המקומית, נטוע במרחב אך גם פתוח להתפתחות, ומאפשר התאמה לטופוגרפיה של האתר.
ההצעה האדריכלית אינה רק פנטזיה אלא אסטרטגיה קונקרטית שמחייה את הכפר עבור תושבים עתידיים. היא מדגישה את החשיבות של אדריכלות ככלי לתיקון חברתי, לשימור מורשת, ולהצעת עתיד משותף בכפרים נטושים בעלי ערך היסטורי, תרבותי ולאומי.
הפרויקט מציע מסגרת רעיונית ועיצובית שיכולה לשמש גם כמודל להתערבות במקומות דומים, תוך שימת דגש על שילוב זהיר של חדש וישן, קהילה וטכנולוגיה, זיכרון ותקווה.
לכן ההתערבות נעשתה שני שלבים :
השלב הראשון הוא התערבות מעל המרקם הקיים כך שכן ההתערבות מתבססת על ערכים ועקרונות מקומיים אך גם באותו זמן ההתערבות מרחפת מעל המרקם הקיים ומאפשרת שימוש בשפה תכנונית אוניברסאלית. ובאימוץ גישה זו כפטרון ואסטרטגיה להחייאת אתרים נטושים ובמיוחד כפרים הררים שעברו עקירות למיניהן.
ובשלב השני ההתערבות נותנת מענה לצרכי החברה החדשים, כגון הוספת מסה גדולה של מגורים העונה על גידול האוכלוסייה שהתרחש לאורך השנים של העקירה, והוספת מבני ציבור ואזורי תעסוקה שונים על מנת לצור פרנסה לתושבים ולהימנע מהגירה שלילית בעתיד.
לכן פותח השטח שמסביב לכפר הישן כאזור חדש בעל שפה שונה מהפנים של האתר – שפה זו כן לומדת מהכפר ההיסטורי והעבר שלו כך שהבינוי מתאים את עצמו לטיפוגרפיה דרך אותן שיטות קודמות.