רועש להפליא
נמלי התעופה משמשים כחוליה המרכזית המקשרת בין מדינות ויבשות. תפקידם אינו נובע מסמיכות לגבולות גיאוגרפיים, אלא ממיקומם בלב הפעילות המקומית — ומהיכולת האנושית לגרום למכונות אדירות להתרומם מעל פני הקרקע. לשם מימוש ייעוד זה, נמל תעופה בן גוריון — כמו שדות תעופה אחרים — מהווה גם מקור להפרעה סביבתית ניכרת: הוא יוצר מחסום פיזי עצום בלב גוש דן ומטיל מגבלות תכנוניות רבות. אך הנרחבות והמשמעותיות שבהן הן תולדה של רעש המטוסים, הפוגע באיכות החיים של תושבי המטרופולין הצפוף ביותר בארץ. כתוצאה מכך, האזור מתפקד כחצר אחורית במקום כסמל לחדשנות, תעוזה ואיכות חיים — כפי שראוי למרחב המשיק ל"שער הארץ".
מטרת הפרויקט היא להפוך את אתגרי הסביבה להזדמנות, באמצעות רתימת מגבלות הפיתוח — המשמרות מרחבים פתוחים ייחודיים — לטובת הציבור. בסמיכות לשדה התעופה ייווצר דיאלוג חדש עם רעש המטוסים: מצד אחד, פיתוח אזורים שקטים; ומצד שני, חידוד והעצמת הרעש. כחלק מההתמודדות עם תנאי השטח, תכנון הצמחייה והמים יותאם כך שלא יהפוך את הסביבה לאטרקטיבית למיני ציפורים המסכנות תעופה — באמצעות צמחייה שאינה מספקת מזון, מסתור וקינון, והשהיית נגר בתת־הקרקע בלבד. את אלה ילוו שינוי פני הקרקע, מיסוך קולי במים, ופיתוח אלמנטים בעלי השפעה על תנועת הקול — אשר יחד יוצרים מקום שהוא חוויה עוצמתית של רעש ומעוף, חגיגה חושית של היכולת האנושית לגעת בשמים.
