"שאריות טובות"

הפרויקט "שאריות טובות" מבקש לחקור את תופעת "השאריות" –קרקעות בעלות ייעוד ציבורי בתכנית המתאר העירונית שלא מומש במציאות – ובאיזה אופן יכולות "השאריות" לחולל מערכות ציבוריות מטיבות עם המרחב הערבי בישראל?  הפרויקט מתמקד בעיר טייבה (במשולש) כמקרה בוחן.

חקר "השאריות" העלה כי הן משתייכות לשלוש קבוצות ע"פ מיקומן בטבעות העיר, תוך שהוא (החקר) בוחן את האיכויות השונות של כל קבוצה ואת תרומתה האפשרית לעיר. בטבעת הראשונה- הגרעין העתיק- השאריות הן חצרות פנימיות משותפות אשר ננטשו עם נטישת אורח החיים המסורתי של הכפר הערבי. בטבעת זו ל"שאריות" פוטנציאל לייצר אטרקציה תיירותית במרכז העיר. בטבעת השנייה שהתפתחה במשך ה50 שנים הראשונות של המדינה, "השאריות" הן תוצר התנגשות בין המציאות הקיימת בעיר והתכנון המאוחר שלה, והן יכולות לענות על הצרכים הציבוריים היום-יומיים. בטבעת השלישית שמתפתחת אחרי אישור תכנית המתאר העירונית הראשונה, "השאריות" מהוות נורה אדומה לאי התאמת התכנון המוצע למציאות התכנונית, וקוראות לארגון מחדש של המרחב.

חקר "השאריות" דרך קריאת מערכת היחסים בין הפורמלי והאפורמלי במרחב הערבי בקונטקסט היסטורי רחב מוביל להגדרה הבאה: "השאריות" הן ביטוי מרחבי למתח בין הפורמלי והאפורמלי. הן מייצגות את הבעייתיות של גישות התכנון במרחב הערבי, וגם את הבעייתיות ביחס של התושב הערבי כלפי המרחב הציבורי.  במקביל "השאריות" יכולות להיות הפתרון, אני רואה בהן הזדמנות להתחדשות המרחב הציבורי הערבי, שסובל מהזנחה ותת פיתוח מצד הרשויות, ומאדישות כלפיו מצד התושבים.

הפרויקט מציע אסטרטגיה תכנונית חדשה שמבוססת על הבנת המרחב הקיים וצמיחה ממנו. האסטרטגיה פועלת בשלושה קני מידות: העירוני, האזורי והמקומי (השארית). ברמה העירונית, העיר מחולקת לשלושה אזורים (טבעות), לכל טבעת תכונות ייחודיות בעלות פוטנציאל למנגנון התחדשות שונה. ברמה הטבעתית, האסטרטגיה מציעה התחדשות במספר שלבים שמתחילים בהתחדשות בתוך גבולות "השאריות" וממשיכים להתרחב החוצה לתוך אזורים נוספים בטבעת. ברמה המקומית, יש אסטרטגיה לפיתוח כל שארית בפני עצמה, אשר מבוססת על קריטריונים כמו: דפנות "השארית", שטחה, שימושים קיימים ועוד.

הפרויקט מתמקד במקטע מייצג בדרום הטבעת השנייה ומיישם עליו את האסטרטגיה החדשה בשלושת קני המידה. בטבעת השנייה ההתמקדות היא סביב כביש הטבעת ההיקפי, וב"שאריות" שבדפנות שלו. זיהוי "השאריות" קורה בעזרת תהליך שיתוף הציבור, והתכנון של כל אחת מבוסס על תכונותיה הייחודיות וסביבתה. שלב זה יעודד דיון בקהילה ויעורר מודעות כלפי המרחב הציבורי, ויהווה זרז להתחדשות באזורים נוספים סביב "השאריות".