שער למזרח

שער למזרח | שיקום מעמדה של בית שאן כעיר נמל יבשתית

לאורך ההיסטוריה שגשגה בית שאן הודות לאיכות הגיאוגרפית עתירת המשאבים ומיקומה
על הנתיב היבשתי במזרח הים התיכון. מכך, זכתה לתחלופת סחר, טכנולוגיה, ותרבות
מכלל אזור הסהר הפורה והעיר הפכה למרכז מפגש בין-לאומי. בעקבות מלחמת 48 , וניתוק הבקעה לשני עברי הירדן, העיר פונתה מכלל תושביה, ויושבה מחדש כעיירת פיתוח במדינת ישראל החדשה. הרכבת החיג'אזית שהייתה מנוע הצמיחה הושבתה, מקורות המים שחצו אותה הוסתו וזוהמו, ובית שאן עברה טרנספורמציה מבירת העמק לעיר גבול עוין בפריפריה. מצבה המדורדר נמשך עד לחתימת הסכם השלום עם ירדן. מאז, בית שאן חוזרת להיות נקודת מפתח בשיח הדיפלומטי האזורי ועולה כחלק מתוכניות פיתוח בקנה מידה עולמי. תוכניות אלו מקודמות באופן שהשפעתן מחד הן בשורה כלכלית אזורית, ומגיסא עלולות להוסיף לפגיעה הסביבתית הקשה, "לחלוף" מעל הבקעה ולשמר את מעמדה הפריפריאלי ואת ניתוקה הכלכלי תרבותי מהמרחב הכולל.

האם בזכות השינויים הגיאופוליטיים של ימינו, נפרץ צוהר לשיתוף פעולה חוצה גבולות,
ובאופן שיאפשר את חזרתה של בית שאן למעמדה האזורי שנגזל ממנה? שיקומה כבירת
הבקעה, ותפיסתה כעיר נמל יבשתית בין מדינות ותרבויות, יעודד "דיפוזיה" בין עברי הירדן,
ויתרום חזרה לחיזוק הקשר והיציבות ברמה המקומית והבינלאומית. מינוף מכוון של תוכניות הפיתוח, יכול להעניק את הכוחות הכלכליים הדרושים לשיקומה, ולהפוך אותה מעיירה פריפריאלית נתמכת, למוקד עירוני המייצר ידע תרבות וטכנולוגיה. הפרויקט מציע את שיקום המרכז ההיסטורי כמוקד ההתחדשות של העיר, להשיב את זרימת נחל הקיבוצים
אליו, ולמקם בו את תחנת רכבת העמק האחרונה לפני מעבר הגבול מזרחה. כך העיר תוביל
לשינוי ופריחת חבל הארץ של בקעת הירדן הדרומי, ובית שאן תחזור להיות חלק מרשת של
ערים הבונות קשר ושגשוג במזרח התיכון.