עיר-מכרה
פרויקט "עיר-מכרה" מציג גישה חדשה לבנייה בישראל: גישה הרואה בעיר לא כצרכנית חומר אינסופית, אלא כמכרה עירוני פעיל, כלומר, מאגר חומרי עצום המייצר את עצמו מחדש. הפרויקט מבקש לערער על תפיסת ההריסה כשלב של מחיקה, ולהציע תחתיה מערכת כלים אדריכלית המאפשרת לקרוא את שברי ההריסות כחומר גלם בעל ערך, בעל זהות ובעל פוטנציאל ליצירת ארכיטקטורה חדשה.
לשם כך מוצעת שפת השברים: קטלוג פעולה המבוסס על שש שיטות עבודה עם חומרי הריסה: ערימה, קיבוץ, גריעה, הוספה, פיצול ושינוי ייעוד. גישה זו אינה מטפלת רק במחזור חומר, אלא מנסחת שפה צורנית ומרחבית חדשה הנובעת מתכונות החומר עצמו. שפה זו היא הבסיס הרעיוני לפרויקט כולו, והיא מאפשרת לבחון כיצד העיר יכולה להתחדש מתוך עצמה, במקום להתבסס על חומר שמיובא אליה מבחוץ.
נקודת המוצא היא המרחב העירוני הישראלי, המאופיין בשכפול צורני רב־דורי: בתי שיכון, בתים פרטיים בתבנית "בנה־ביתך", ומגדלי מגורים בני זמננו. אחידות זו, לעיתים בעייתית מבחינה אדריכלית, הופכת דווקא לכלי קריטי להבנת הפוטנציאל החומרי של ההריסה. באמצעות כימות מדוקדק של פסולת הבניין בשלושה אבות־טיפוס. כימות זה (בית פרטי, שיכון ורב־קומות נמוך) חושף היקף חומר עצום המאוכלס במרחב העירוני ושניתן להפוך אותו למשאב ייצור אדריכלי.
הניתוח מתרחב למרחבים העירוניים בישראל ומגלה כי צפיפות אנושית אינה שקולה לצפיפות חומרית. הממצאים מציעים כיוון חדש לחשיבה אדריכלית: העיר אינה רק מקום שמבנים נבנים בו ונשחקים, אלא מערכת מחזור חומר גדולה, דינמית ורבת פוטנציאל.
מרכז תל אביב משמש כאתר הניסוי של פרויקט "עיר-מכרה", ובו נבחנים שלושה מסלולי פעולה בקני מידה שונים:
בקנה מידה גדול (XL), מוצעת חלופת בינוי חדשה המשלבת אלמנטים מבניים־קלימטיים משברי הבניינים שנהרסו. בקנה מידה בינוני (M), נוצרת חצר עירונית ובה פביליונים הממחישים כיצד שברי בטון יכולים להפוך לאלמנטים פיסוליים ומרחביים. בקנה מידה קטן (S), מתבצע ניסוי בחומריות חדשה באמצעות הדפסה רובוטית רציפה של תערובות המבוססות על פסולת גרוסה.
"עיר-מכרה" אינו מציע פתרון סופי אלא מסגרת חשיבה פתוחה: הזמנה לראות בהריסה חלק אינטגרלי ממעגל הבנייה, ולגבש שפה אדריכלית חדשה הצומחת מתוך חומרי העיר עצמה. זו התחלה של פרקטיקה עתידית, לא מודל מוגמר, המאפשרת לאדריכלות לחשוב מחדש על מקור החומר, על אחריות ועל יחסי הגומלין בין עיר לבניין.
