ארכיטקטורת הסביבה המשוחררת

ההתיישבות האנושית מבוססת כיום על רשת תשתיות ריכוזית הכוללת: מים, ביוב, אנרגיה, תקשורת ותחבורה. פריסת רשת זו מחייבת השקעות הון גדולות, עבודות עפר רחבות היקף, לוחות זמנים ארוכים ומערך תכנון מורכב.
תצורת השטח, צפיפות הבינוי והקצאת השימושים נקבעים מראש על פי שיקולים תשתיתיים, ולא מתוך התנאים המקומיים. כך נוצרת מערכת קשיחה, אחידה, וחסרת יכולת להשתנות או להתאים את עצמה לסביבה ולאורח החיים המשתנה.
הפרויקט בוחן את יחסי התלות ההולכים ומעמיקים בין האדם לבין רשתות התשתית הריכוזיות. דרך התחקות אחר אבולוציית התשתיות מראשית ההתיישבות ועד היום, מתבהר כיצד תכנון מדינות, ערים ומבנים מוכתב על ידי התפתחות רשתות אלו. ולצד שיפור איכות החיים, התפתחות רשת התשתיות יצרה מנגנוני שליטה כלכליים, פוליטיים ומרחביים, תוך פגיעה מתמשכת בסביבה.
מול מערכת זו, מוצעת מערכת חוקים חדשה, הנובעת מתוך הקהילה, מתהליכי שיתוף, יצירה ומשחק. תיאוריית האדם המשחק (Homo Ludens) מקבלת מימוש אדריכלי במרחב אוטונומי, שבו הקהילה המשוחררת מעצבת את עצמה ואת סביבתה.
יחידת הבסיס היא מגדל רוח מודולרי, מוגבה מהקרקע, הנבנה תוך נגיעה מינימלית בסביבה הטבעית. יחידות המגורים מיוצרות בטכנולוגיית הדפסה תלת-ממדית במגדל עצמו, מפסולת פלסטיק ממוחזר מהחקלאות המקומית. המגדל כולל מערכות פסיביות ומתקדמות לשליטה באקלים, ומספק אוורור, מים וחשמל תוך התאמה לצרכים המשתנים של המשפחה.
הפרויקט מתממש באתר המאושר להקמת יישוב חדש בנחל חצבה, תוואי מדברי טבעי המיועד לפיתוח מסורתי הכולל הסדרת ניקוז, יישור קרקע, הנחת תשתיות וסלילת דרכים. תהליך הכרוך בהשפעה סביבתית נרחבת, עלויות גבוהות וקצב מימוש איטי.
כאלטרנטיבה, מוצע התיישבות קהילתית עצמאית המתקיימת מעל תוואי הנחל מנותקת מהקרקע, מלווה את ערוץ הזרימה, ויוצרת לאורכו בריכות השהייה ומעברים אקולוגיים. רשת גשרים ציבוריים מחברת בין המגדלים, מאפשרת מרחב הליכתי הכולל שטחים פתוחים, חקלאות, תשתיות קהילתיות ועסקים משפחתיים.
המערכת מבוססת על חוקיות פרמטרית הנובעת מצורכי הקהילה. מבוססת עקרונות של עיצוב גנרטיבי מדורג המורכב מכללים פשוטים שבתוכם נבנית מערכת קהילתית מורכבת ודינאמית, שמתפתחת מתוך הקשר ולא מתוך תכנון ריכוזי מראש.
המציאות שמתגבשת בעידן של התנתקות מרשת התשתיות הריכוזית, יוצרת הזדמנות לבחינה מחדש של תפקיד האדריכל, בעתיד בו יחסי הכוחות המוכרים מתערערים. בעוד שכיום האדריכל כפוף לכוחות כלכליים, פוליטיים ומרחביים המוכתבים באופן ניכר על ידי רשת התשתיות. ניתוק מכוון מאפשר לרתום לתהליך התכנון כלים טכנולוגיים, חברתיים, כלכליים וסביבתיים ליצירת פלטפורמות תכנוניות גמישות המשנות את חוקי המשחק והמאזן התכנוני.