אל הים – חוויה ציבורית חדשה לחופי ים המלח

עידן האדם (Anthropocene) הביא עמו שינויים סביבתיים ונופיים מרחיקי לכת. בעוד הגישה המסורתית לשיקום
אזורים מופרים מבוססת על ניסיון להשיב את המצב לקדמותו, מוצעת כאן נקודת מבט אחרת: במקום להיאבק
בשינוי, יש לקרוא אותו, להבין את שינויי העומק החלים במערכת ולבחון כיצד ניתן למנף את השינויים לטובת
הקשר בין האדם לסביבה.
ים המלח הוא דוגמה מקומית מובהקת לכך. פעילות אנושית אינטנסיבית במאה ה־ 20 האיצה את ירידת המפלס,
שעומדת כיום על יותר ממטר בשנה, עד שב־ 1976 התפצל הים לשני אגנים. ירידת המפלס גורמת לבולענים,
התחתרות נחלים ונסיגה של קו החוף, המשנים את תפקודו לאורך האגן הצפוני – ממרחב תיירותי פעיל לאזור
מוזנח שמקטעים ממנו סגורים לציבור. כיום מתמקד הדיון סביב סוגיית המפלס בחלופות הנדסיות להאטת קצב
הירידה, אך פתרונות אלה כרוכים באתגרים כלכליים וסביבתיים. מנגד, גישת "עסקים כרגיל" רואה בהמשך פעילות
המפעלים ובעשורים של ירידה מגמה בלתי נמנעת.
לצד האתגרים שטומן בחובו קו החוף, התפיסה הממסדית של השינוי כסכנה מעמיקה את הנתק בין האדם למרחב.
ככל שהחוף מתרחק, כך הקשר של הציבור אליו נחלש. אולם, דווקא מתוך התבוננות באקוסיסטמה החדשה הנוצרת
לחופי ים המלח עולה אפשרות אחרת – לראות בשינוי הזדמנות להתחדשות מותאמת מציאות.
תום הזיכיון של כי"ל בשנת 2030 מהווה חלון הזדמנויות לשינוי הקונצנזוס האסוני של ים המוות. הפרויקט "אל הים"
מציע ניכוס מחדש של החוויה הציבורית לחופי ים המלח. באמצעות למידת הסיכונים וההזדמנויות, ופיתוח מבוסס
ניטור אציע חיבורים חדשים ובטוחים לקו החוף באגן צפוני לאורך כביש 90 . סימון והגדרה מחדש של מוקדי עניין
במרחב תייצר חוויה תיירותית מעודכנת, שמאפשרת מפגש מחודש בין האדם לים המלח.