TERA

מדינת ישראל ניצבת כיום בפני משבר דיור הולך ומחריף, המאיים על היכולת לספק מענה הולם לצרכי הדיור של האוכלוסייה, בדגש על מעמד הביניים. התוכנית האסטרטגית לדיור 2040 שואפת להתמודד עם משבר זה באמצעות תהליכים מגוונים הכוללים בנייה חדשה, בעיקר בפריפריה, וכן קידום התחדשות עירונית. במסגרת זו, מגדלי המגורים הופכים למרכיב מרכזי בתכנון האורבני.
עם זאת, בחירה זו מביאה עמה אתגרים כלכליים וחברתיים משמעותיים. בניגוד למבנים קונבנציונליים, מגדלי מגורים מצריכים תחזוקה ותפעול מורכבים ויקרים, הכוללים מערכות מתקדמות כמו כיבוי אש, מעליות משוכללות ותשתיות חירום. עלויות אלו מטילות נטל כבד על דיירי המגדלים, הנמנים ברובם עם מעמד הביניים. בהיעדר יכולת כלכלית לשאת בעלויות אלו לאורך זמן, קיימות שתי תוצאות אפשריות, כפי שמודגם במחקרים גלובליים: הזנחת המבנים המובילה לירידה באיכות החיים או לחלופין, הפיכת המגדלים למוצר יוקרה שמחירו דוחק את מעמד הביניים לטובת אוכלוסיות מבוססות יותר.
מגמות אלו, המאפיינות כיום גם את שוק הדיור הישראלי, מצביעות על אי-התאמה בין מדיניות הבנייה לבין הצרכים והיכולת הכלכלית של מעמד הביניים. נוסף על ההשלכות הכלכליות הישירות, מדיניות זו משפיעה גם על המרקם החברתי והעירוני, ובאה לידי ביטוי בירידה באיכות החיים, פגיעה במרחב העירוני והתדרדרות חברתית וסביבתית.
פרויקט זה מבקש לבחון כיצד ניתן לייעל את ניהול ותחזוקת מגדלי המגורים הקיימים בישראל באמצעות מודלים חדשניים לניהול משאבים ויצירת הכנסות, באופן שיתמוך בנשיגות למגורים, ביציבות הכלכלית, החברתית והפיזית של מעמד הביניים?
כדי להתמודד עם אתגרים אלה, פותחה מערכת אקולוגית טקטית לארכיטקטורה מתחדשת, שמטרתה לייעל את ניהול ותחזוקת מגדלי המגורים בישראל. המערכת מציעה פתרונות בני קיימא, בהם ניהול נגר בגגות ובחזיתות, גידול חקלאות ורטיקלית, יצירת בתי גידול לציפורים וחרקים, וקירור פסיבי של חזיתות הבניינים. פתרונות אלו מסייעים בהפחתת עלויות תחזוקה, יצירת מקורות הכנסה נוספים ושיפור איכות החיים במגדלים. המודל משלב היבטים סביבתיים, חברתיים וכלכליים, תוך התאמה לקונטקסט המקומי ושילוב ערכים אקולוגיים בתכנון העירוני, ומציע גישה הוליסטית ליציבות הכלכלית והחברתית של מעמד הביניים.