Past Forward

כפר יאסיף, השוכן בצפון ישראל, הוא כפר עם היסטוריה עשירה של קיימות עצמית וגיבוש קהילתי, שמקורם הוא לב היישוב או הגרעין שלו. הכפר, עם המבנים המסורתיים והסמטאות הצרות שבו, שומר זיכרונות על מרחבים ציבוריים תוססים ותחושת קהילה חזקה, כפי שנזכר בסיפורים של זקני המקום. באופן מסורתי, תוכנן הכפר בצורה אורגנית עם שבילים צרים, המזכירים ורידים מורכבים המחברים בין בתי אבן וחימר, שהתאימו לאקלים המקומי. לגגות ולגנים היה תפקיד מרכזי בחיי הקהילה, כאשר אנשים חלקו מגורים, מזון וחגיגות.
בעשורים האחרונים, הכפר מתמודד עם אתגרים משמעותיים, שגרמו לאיבודם של הרבה מהמאפיינים והערכים המגדירים אותו. המודרניזציה השפיעה על החקלאות והאדריכלות, וההתרחבות מהגרעין ההיסטורי פגעה בערכים הקיימים הייחודיים של הכפר ובמורשתו. בשל תוכניות שימוש הקרקע הקיימות והבעלות הפרטית, תהליכי התחדשות עירונית וציפוף היו איטיים, מה שאילץ את הדור הצעיר להגר לערים בחיפוש אחר דיור ותעסוקה. תופעה זו, המשפיעה על יישובים ערביים רבים בישראל, מובילה לאובדן מורשת. שאלת המחקר במחקר זה היא: כיצד ניתן לפתח מרקם עירוני צפוף וחדשני תוך שימור המורשת שמגדירות את הזהות של היישוב? המקרה של כפר יאסיף.
אסטרטגיית התכנון במחקר זה מדגישה חיבוריות להולכי רגל עם רשת משולבת, שימור מורשת חקלאית באמצעות חקלאות עירונית, קידום תוכנית עירונית צפופה ורב-תכליתית לטיפוח אינטראקציה קהילתית ושימוש בחומרים מקומיים ברי קיימא לקידום בנייה ידידותית לסביבה, הכל בהשראת שיטות תכנון מסורתיות מהגרעין הישן.
כדי ליישם את האסטרטגיה, המחקר על התפשטות טבעית הוביל לגילוי תבנית העובש Physarum polycephalum, ,אורגניזם המנווט ביעילות מנקודת ההתחלה שלו למקור המזון הקרוב ביותר באמצעות הנתיבים הקצרים ביותר. זה היווה שימוש בכלים טכנולוגים למידול של העובש, הכולל פרמטרים מהגרעין הישן. המודל יצר מבנה רשת אורגני, שמעודד טיפוסי בניין חדשניים ומרחבים ציבוריים מגוונים. גישה זו מאפשרת יצירת "רובעים" המחוברים לציר מרכזי, ומענה לצורך הדחוף במרחבים עירוניים צפופים, גמישים וברי קיימא.