HighFa – תחבורה אווירית בחיפה

לאורך ההיסטוריה, התחבורה לא שימשה רק כאמצעי ניידות, אלא ככוח מעצב של העיר. מסילות הברזל, שדרות אוסמן בפריז או המחלפים של רוברט מוזס בניו־יורק – כולם עיצבו לא רק את דרכי התנועה אלא גם את מבנה העיר, חיי הקהילה ויחסי הכוח שבה. כעת נפתח פרק חדש: תחבורה אווירית עירונית (Urban Air Mobility). כלי טיס חשמליים ואוטונומיים (eVTOL) מציעים רובד תחבורתי חדש, בלתי תלוי בקרקע, ומציבים שאלות מהותיות: אילו תשתיות ומבנים חדשים יידרשו? כיצד ישתלבו במרחב העירוני? ובעיקר – האם יהפכו לכלי יוקרה לעשירים בלבד, או יתפתחו למערכת ציבורית נגישה ושוויונית?
חיפה, משמשת כאן כמעבדה עירונית הפרושה על מדרונות הכרמל בין הרכס לים, מתמודדת עם פערי נגישות: בעוד המישור התחתון נהנה ממערך תחבורתי מגוון, שכונות ההר נשענות על קווי אוטובוס איטיים ותלות כמעט מוחלטת ברכב פרטי. כך נוצרת עיר מקוטעת, שבה הגובה הופך למחסום נגישות ולמכשול חברתי. מכאן עולה שאלת המחקר המרכזית: כיצד רובד תחבורתי חדש יכול לצמצם פערים תחבורתיים ולחזק את הקישוריות במרחב עירוני הררי?
הפרויקט מציג עמדה ברורה: יש לפתח מודל של תחבורה אווירית ציבורית, אוטונומית ונגישה, שתפעל כתשתית משותפת ולא ככלי פרטי לעשירים בלבד. מתוך ניתוח היסטורי, בחינת דוגמאות בינלאומיות וחקר תנאי הרוח בעיר, מתגבשת אסטרטגיה תכנונית־אדריכלית לחיפה. ההצעה בנויה במבנה היררכי של תחנות – AirPoints שכונתיים, AirCenters במוקדים עירוניים מרכזיים ו־AirHubs ראשיים המחוברים לצמתים של תחבורה ארצית – כולם מותאמים לסקייל המקומי. העיצוב האדריכלי מבוסס על זרימות האוויר כמחולל מרכזי, ליצירת סינרגיה בין העיר לבין הטכנולוגיה. באופן זה, התחבורה האווירית אינה מוצגת כעתיד טכנולוגי בלבד, אלא כבסיס לשינוי חברתי־מרחבי: חיזוק הקישוריות, הקטנת פערים, והצעת עתיד לעיר רב־ממדית, נגישה ושוויונית יותר.