ריפוי עירוני
רוב המרכזים רפואיים בישראל ממוקמים ברקמה עירונית, מתחמים רפואיים אלו ממוקמים לרוב בממשק לשכונות מגורים, מסחר ותעסוקה אך למרות מיקומם המרכזי הם תחומים וסגורים כלפי העיר ומהווים כחסם ברצף העירוני לשכונות שסביבן. בפרויקט אעסוק בשאלה מה היא מערכת היחסים שבין מתחמים רפואיים והעיר? וכיצד ניתן לשלב מתחמים רפואיים בסביבה העירונית בצורה סינרגטית תוך יצירת מרחבים עירוניים עשירים ומקומות שבהם הטיפול הרפואי מתקיים בהרמוניה עם הטבע והסביבה האנושית.
הפרדיגמה המסורתית של בית החולים כמבנה או מתחם מבודד מהסביבה העירונית, מתחילה להשתנות. מחקרים מראים כי האוכלוסייה שגרה סביב בתי החולים היא לרוב מוחלשת ואינה מונגשת לטיפול רפואי ראוי, למרות הקשר הפיזי שבין בית החולים לשכונה הוא אינו מתבטא כמענה על צרכי השכונה, הגישה שדוחקת את החולים והקשישים מהתודעה ומהמרחב העירוני מעצימה את הפער החברתי, הכלכלי ופוגעת במרחב העירוני. הסביבה הבנויה אינה רק נוף, היא שחקן פעיל בחיינו. הבניינים, הרחובות, המרחבים הציבוריים – כולם משפיעים על התנהגותנו, על מצב רוחנו ועל בריאותנו. בית החולים, כמרכז רפואי, הוא מוקד רגיש במיוחד להשפעות אלו. לפתרונות אדריכליים המחברים בין העיר למרכזים רפואיים ישנו פוטנציאל לשיקום מיטבי למטופלים לצד שיקום "מרחבי הקצה" העירוניים ויצירת חוסן עירוני וחברתי.
הפרויקט סוקר את אבולוציית טיפולוגית בית החולים והקשר שבין התפתחות הרפואה והטכנולוגיה לעיצוב של בתי החולים וההשפעות שלו כלפי העיר שסביבו. האבולוציה של הרפואה השפיעה על תכנון המרחב הציבורי והעיצוב הפונקציונאלי של בתי החולים, בפרויקט אני מציעה שינוי של הפרדיגמה בהתאמה להתפתחות הטכנולוגית לתכנון "פרום" ודינמי השולח זרועות המשתלבות עם המרחב העירוני, בית חולים לא יכול להיתפס כאלמנט סטטי, אלא כאורגניזם חי ובלתי נשלט המושפע ומשפיע על המרחב. בפרויקט אני לומדת את מרחב שכונת בת גלים בחיפה ואת הצרכים של בית חולים רמב"ם שנמצא בה ומציעה התחדשות עירונית המשלבת מרחבים עירוניים שייענו על צרכי השכונה לצד צרכי בית החולים והעיר תוך שמירה על פרטיות מטופלים ומרחבים ציבוריים אינטימיים בתוך השכונה ולאורך קו החוף.
