קו שני לים

רצועות חוף עירוניות הן מרחב שכולו יציאה מן הכלל: החיבור עם הטבע – בלתי אמצעי, הנורמות החברתיות – משוחררות, הבנייה – אסורה, האקלים והגאוגרפיה – טבעיים וחשופים. ייחודיותו של המרחב החופי בולטת בייחוד בדרך אליו ובדרך חזרה ממנו, במעבר דרך המרחבים העירוניים שלצידם הוא מתקיים. השילוב בין הסמיכות הפיזית של החוף והעיר לבין השוני הרב ביניהם מעורר השתאות. נדמה שגם ברחובות הסמוכים לים העיר מתארגנת לפי סט אחר של ערכים, שוכחת לחלוטין מהקרבה לכחול הגדול: הקצב עירוני, המבט חסום, הצמחייה שונה, הרוח – יוק. משוגעים, לא שמעתם שאתם ליד הים?
התחושה הדיכוטומית בין המרחב החופי למרחב האורבני מעלה שאלות רבות: האם החוויה החופית הוגבלה ונתחמה בכוונת מכוון? מה בדיוק בולם אותה מלזלוג פנימה אל העיר? אם הים נמצא ממש כאן – מדוע העיר נותרת יבשה?
בפרויקט אני מבקש לסדוק את דחיקתה של החוויה החופית לשוליה של העיר, ובוחן כיצד ניתן להנכיח את הים בעומקה. אני מציע לפרוט את החוויה החופית למרכיביה השונים – מרחביים, אקלימיים, תרבותיים או חושיים, וזאת כדי למצב את החוויה החופית כחוויה רב שכבתית שלא ניתן לצמצם למשתנה בודד כזה או אחר כמו מבט ישיר לים, או מרחק מסוים מקו החוף. פריטת החוויה החופית למאפיינים שונים מאפשרת זיהוי ואיתור פרגמנטים של ים גם מחוץ להקשר המובן מאליו של קו החוף, במרחבים טריוויאליים פחות, בעומק העיר.
בחיפוש אחר מרחבים אורבניים שאליהם הצליחו להשתרבב מאפייני ים במרכז תל אביב איתרתי סדרה של שטחים פתוחים בעיר אשר שזורים על ציר צפון-דרום, לאורך "הקו השני" לים, שבכל אחד מהם תמהיל ייחודי של מאפייני ים. אני מציע לתכנן מחדש את אותם מרחבים כתיבות תהודה שמעצימות את התדר הימי שמגיע לכל אחד מהם. התכנון החדש שם זרקור על הזיקה הייחודית של מרחבים אורבניים אלו לים, ומציע בכל אחד מהם צורה שונה של דיפוזיה בין עיר לים. פעולות אלה מחזקות את הקשר בין העיר לים דרך הצפת הים בתודעה העירונית בפעולה שהיא עקיפה, מרומזת ופואטית.