פקולטה לארכיטקטורה בהדר

השנה הפקולטה לארכיטקטורה בטכניון מציינת מאה שנה, ואני מסיים שש שנות לימוד. אבל הדרך שלי באדריכלות התחילה הרבה קודם – מתוך החיים עצמם. כבר בילדות מצאתי את עצמי מגיב למרחב סביבי מתוך צורך, אכפתיות ותחושת אחריות. מצבים שהפריעו לי הפכו להצעות, ופעולה עוררה למידה. כדי להשפיע למדתי לשרטט, לחשוב, להקשיב. בדיעבד, זה היה בית הספר הראשון שלי לאדריכלות, לא דרך תיאוריה, אלא מתוך מגע ישיר עם החיים.

בתוך מערכת הלימודים רכשתי שפה, כלים ויכולת מקצועית. אך לצד ההתמקצעות, דעכה תחושת השליחות הראשונית. השנים שבהן למדתי היו תקופה רוויית משברים ושינויים: מגפה ששינתה את גבולות המרחב, קיטוב חברתי גובר, האצה טכנולוגית אדירה. בעוד העולם שמסביב השתנה, הפקולטה נותרה במקומה. הקמפוס התרוקן, הסטודיו נדד לזום, והמרחב האקדמי הפך מופשט ומנותק.

דווקא מתוך הפער הזה נולד הפרויקט. לא כביקורת, אלא כגעגוע, מתוך שאלה כנה: מהו תפקידה של פקולטה לאדריכלות במאה ה־21? איפה היא נמצאת? איך היא פועלת? ומה נרצה לקחת איתנו כשנסיים את הלימודים?

הפרויקט מציע להחזיר את הפקולטה מההר אל העיר, אל שכונת הדר בחיפה; מרחב טעון, אך עשיר באתגרים ובאפשרויות. במקום מוסד מנותק, נבנית רשת של מוקדים אקדמיים קטנים, הפועלים מתוך החיים עצמם סביב שאלות תכנוניות, חברתיות וסביבתיות. המפה העירונית עצמה משמשת בסיס לתכנית הלימודים. כל אתר מייצג אתגר ממשי, וסביבו מוקם "אשכול" של הוראה, מחקר ופעולה. לצידם מתוכנן מתחם מרכזי ("האב"), בקמפוס ההיסטורי של הטכניון, הפתוח לקהל ופועל כעוגן אקדמי ולוגיסטי שמחייה את הפעולה העירונית.

זהו ניסיון לראות את הפקולטה לא כאי מבודד, אלא כגוף חי, פתוח ודינמי, שפועל מתוך קשר עם הזמן, המקום והאנשים.