עיר פורייה
עיר פורייה היא פרויקט אדריכלי המדגים כיצד פעולה אדריכלית יכולה לשמש מנוף להתחדשות הקרקע באזורים צחיחים ורגישים. הפרויקט עונה על שאלת המחקר: כיצד תכנון המבוסס על תהליכי סחף והדפסה תלת־ממדית של מבנים מאדמה מקומית ותוספים אורגניים יכול למתן את תהליך המדבור בנגב המערבי?
המדבור הוא תהליך בו הקרקע נשחקת ומאבדת את פוריותה, את פוטנציאל החיים שבה ואת יכולתה לשמש בית גידול. תהליך זה מאיים על מערכות אקולוגיות וצפוי להתרחב ככל שהשפעות האקלים והניהול הלקוי של הקרקע מתגברים. במקביל, הצורך האנושי בהקמת יישובים וערים הולך וגדל, כך שבעתיד הקרוב ניאלץ לחיות בסביבה עוברת מדבור. מכאן נובע הצורך הדחוף לפתח מודלים אדריכליים המסוגלים להתמודד עם קונפליקט זה.
מיקום ההתערבות נבחר בסמוך לנחל הבשור – אגן ניקוז מרכזי ובעל חשיבות אקולוגית גדולה בנגב המערבי, שכבר היום ניכרים בו סימני סחף מים ורוח. ההתערבות נובעת משני מניעים: ראשית, שיקום מרחב אקולוגי רגיש באמצעות תכנון המתבסס על דפוסי סחף ושחיקה מקומיים; שנית, יצירת אבטיפוס לעיר המספקת צרכים אנושיים (מגורים, מסחר, תעסוקה) ובמקביל משקמת את הקרקע עליה היא בנויה.
המחקר הוביל להצעת גישה הנקראת ״ארכיטקטורה משקמת״ – פעולה מרחבית המשלבת שיקום קרקע ופרוגרמה אדריכלית. במסגרת זו הוצעו שתי טיפולוגיות:
- פרוור משהה מים – מבנים ואלמנטים הנועדו להאט סחף משיטפונות.
- עירונית ממתנת רוח – מערכים בנויים המתמודדים עם סחף רוח.
שתיהן מבוססות על ארגז כלים משקם, הכולל אלמנטים מודולריים והדפסות מאדמה מקומית, במטרה לייצר בינוי בעל טביעת רגל סביבתית נמוכה ככל האפשר. כך הופכת האדריכלות מגורם פוגע לכוח משקם, המסוגל לבלום את לולאת המדבור ולהציע מודל חדש של עיר פורייה במרחבי הספר המדבריים.
