עיר בין שורשים לשינויים
עכו העתיקה היא עיר היסטורית רבת שכבות, שבה נשזרו לאורך הדורות תרבויות, שליטים, ומערכות מרחביות מגוונות – מהתקופה הפניקית, דרך התקופה הצלבנית והעות'מאנית ועד המנדט הבריטי והמדינה הנוכחית. תהליכי המודרניזציה, הגלובליזציה והתיירות הפכו את עכו ממרחב קהילתי חי לעיר המוצגת כמוצר תיירותי – “עיר מוזיאון” – מצב שהוביל להדרה, חוסר יציבות ופגיעה בזכויות ובחיי היום־יום של התושבים הערבים המקומיים. ההיסטוריה של עכו מלמדת כי שימור אינו רק פעולה פיזית של האבן, אלא גם כלי פוליטי וכלכלי, אשר במקרים רבים שימש לניתוק הקהילה מבתיה.
הפרויקט מציע קריאה אחרת של המרחב – מערכת מרחבית חדשה, דינמית וקלה – שמסוגלת לספר סיפור חזותי של עיר חיה ומתחדשת. המערכת שמה את בתי הקהילה המקומית במרכז המארג העירוני, ונשענת על המרקם הקיים של העיר העתיקה – החצרות, הסמטאות והכיכרות. באמצעות חיבורים אלה נוצרת רשת אורגנית שמחזירה את התושבים ללב העיר, מחזקת את תחושת השייכות שלהם ומעצימה את נוכחותם במרחב ההיסטורי.
המערכת מייצרת חיבורים חדשים ומשתנה בהתאם לצורך: לעיתים נוגעת בעדינות במבנה ולעיתים מוסיפה חללים חדשים. היא פועלת כתשתית המחזירה לעיר את היכולת להתקיים – מוסיפה שירותים חיוניים כמו מים, חשמל, תקשורת ושימוש במים אפורים – תוך מגע מינימלי עם הקירות ההיסטוריים. בכך היא מחזקת את כלכלת המשפחה המקומית ככוח משמעותי, ומאפשרת לתושבים להיות לא רק נוכחים בעיר אלא גם שותפים פעילים ביצירתה ובהמשכיותה.
בקומת הקרקע נוצרת זרימה מחודשת של פעילות קהילתית וכלכלית, באמצעות עסקים מקומיים ויוזמות קטנות שמחזקים את הקהילה הערבית המקומית. חיזוק זה משמר את אופייה האותנטי של העיר דרך חיי תושביה. במקביל, הקומות העליונות מציעות לתיירים אירוח ביתי במסגרת החזון "בית בכל בית – بيت بكل بيت", שמייצר הכנסה לתושבים וחוויה יומיומית אותנטית למבקרים.
הפרויקט מתמקד בכיכר עבוד וברחוב סולימאן באשא כאתרי התערבות נקודתיים, אך רואה בהם חוליות במערכת עירונית רחבה יותר המניעה תהליך מתמשך של חיזוק קהילתי וכלכלי בכל העיר.
שאלת המחקר המרכזית היא:
כיצד יכולה ארכיטקטורה ליצור מרחב חדש בעכו העתיקה, התומך בפיתוח תיירותי, מחזק את הקהילה המקומית הערבית, ומשמר את אופייה ההיסטורי והתרבותי של העיר?
