סקיתופוליס 2.0 | בין תיאטרון לאמפיתיאטרון
ברגע בו מתגלה ממצא ארכיאולוגי על קרקע המיועדת לבניה- הכל נעצר. הפרויקט מוקפא, התקציב מאותגר, ולבסוף- גדר מוקמת ושלט מוצב. אתר סטרילי, מרחב מחוץ לזמן, אקס-טריטוריה. זו המציאות בשטח. ארכיאולוגיה, שמהווה עדות ייחודית לשכבות העבר, הופכת לעיתים קרובות למגבלה בהווה. אבל אולי אפשר אחרת? אולי ניתן להפוך את האקס־טריטוריה לחלק מהחיים?
הדיסוננס בין עברה המשגשג למצבה של העיר בית שאן כיום מזמין דיון באופן בו מתגלם העבר ההיסטורי במרחב ההווה, והביא אותי לתהות כיצד ניתן להתניע מחדש מרחבים בעלי עושר של ערכים היסטוריים בעיר ספר מנומנמת ומנותקת מעברה, וכיצד מרחבים אלה יכולים להיות שותפים ביצירת זהות עירונית עכשווית. עבודת המחקר בוצעה כחלק מפרויקט הגמר באדריכלות בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, והיא בוחנת אפשרויות לשינוי המשוואה: כיצד תהליכי שימור אורבניים עשויים להפוך למנוף לצמיחה מקומית- כלכלית, תרבותית וחברתית- בעיר הסובלת מקיפאון ופערים מתמשכים.
המחקר והפרויקט ממוקמים באיזור התפר שבין הגן הלאומי לעיר, איזור שבו נפגשים סדרים אדריכליים (Architectural Orders), המייצגים את הסדרים התרבותיים הרבים לאורך ציר הזמן, ביניהם: גן הלאומי המספר את סיפורה של העיר הרומית- ניסה סקיתופוליס, מבני הבזלת של העיר העתיקה המספרים את סיפורה של העיר ביסאן הערבית, ושיכונים של עיירת פיתוח שהתפתחותה עמדה מלכת. הפרויקט מציג הצעה לסטרוקטורה עירונית הקושרת בין הסדרים ההיסטורים והופכת אותם לתשתית עירונית ציבורית חיה.
במרכז הפרויקט שרידי התיאטרון הרומי- "התיאטרון הסוורי" הדרומי שנבנה בסוף המאה ה-2 לספירה על שרידיו של תיאטרון רומי מהמאה ה-1. הפרויקט שואף להשיב לתיאטרון את מעמדו ההיסטורי כמרחב ציבורי מרכזי, ולהפכו לשער חי המקשר בין העיר לבין הגן הארכיאולוגי. הפרויקט מתרחק מאסכולות של שימור רומנטי, ובמקום זאת מציע ליצור אינטגרציה בין עבר להווה באמצעות מרקם אינטנסיבי שייבנה בתוך וסביב התיאטרון, ויכלול עירוב שימושים הכולל מסחר, מגורים, תרבות, תעסוקה ופנאי. שכונת מגורים שמרפסותיה יצפו אל העתיקות יזכו בערך מוסף אסתטי, תודעתי ונדל"ני תוך שמירה על רוח המקום. בכך, מבנה הציבור הדומם ישוב ויתפוס מקום מרכזי בחיי היומיום של העיר.
