מרחבים לא מודעים

מאז ומעולם ליוו אותי חלומות עמוסי פרטים, ובהם מרחבים ייחודיים שאינם קיימים במציאות. מרחבים אלה, החוזרים בווריאציות שונות, הובילו אותי לחקור את הפוטנציאל המרחבי הטמון בחוויה החלומית ולתהות על הקשר בין תיאור מילולי לביטוי ויזואלי. קשר זה מתבטא בפרויקט בחקירת הפער בין החוויה המתוארת לחוויה הבנויה באדריכלות, תוך שימוש במרחבי החלום כמעבדה קיצונית לבחינת אפשרויות התרגום.
הפרויקט שואל: כיצד ניתן לייצר חוויות מרחביות, שמטשטשות את גבולות התודעה בין חלום ומציאות, ומחברות ביניהם, באמצעות ביטוי החלומות כחלק מתכנון מרחב מציאותי?
בעידן של עומס מנטלי וחרדה קיומית, יש צורך במרחבי מפלט שאינם בריחה מהמציאות אלא הרחבה שלה. החלומות מספקים בסיס לחוויות מרחביות שמבקשות להשתחרר ממגבלות המציאות. הם מאפשרים לנו לבחון את גבולות התרגום האדריכלי ולחשוף את המקומות בהם השפה האדריכלית מצליחה או נכשלת בהעברת חוויה. ומהווים דרך עיבוד והתמודדות דרך חוויה מרחבית שמכירה בכך שהגבולות בין 'אמיתי' ל'מדומיין' הם תמיד נזילים. החלומות מורכבים מהמודע ומהתת מודע שלנו, ומכילים ארכיטיפים מתת מודע קולקטיבי אוניברסלי. זיהוי האלמנטים המבניים בחלומות כארכיטיפים מגשר בין החוויה הסובייקטיבית לביטוי מרחבי אובייקטיבי, ובכך להצליח לעורר רגשות ותחושות גם אצל מי שהוא לא אני.
ים המלח מהווה בסיס אידיאלי להתמקמות של יצירת מרחבי חלומות. המקום מטשטש גבולות מטבעו: בין צף לשוקע, חי למת, ריפוי לסכנה. הנוף של ' חוף מינרל', עם שרידי תשתיות נטושות של מרחב ריפוי שנחרב בעקבות בולען שנפער במקום, מאפשר הקמת מבנה ספק אמיתי, ספק מדומיין.
אסטרטגיית התכנון מבוססת על עקרונות שתפקידם לחזק את החוויה המרחבית. החיבור בין החלום למציאות הוא דרך תהליך תרגום שקושר בין התיאור המילולי לביטוי הוויזואלי, ולבסוף למרחב הפיזי. על מנת ליישמו, אני מזקקת את האלמנטים המבניים, מאמצת אותם כגרעין שממנו נבנה כל מרחב חלומי, ומקבלת את הכאוס שבחלום כעיקרון מארגן, שמטרתו לקדש את השיטוט בין החלומות כחוויה המרכזית. הארגון המרחבי מאמץ רשת אסוציאטיבית הנאמנה לרצף החלומי, כך שהחלומות מקושרים אחד לשני במירב האפשרויות. המבנה אינו מנסה לשחזר חלומות, לפרשם או להתערב בהם, אלא ליצור חוויה מרחבית עוצמתית ששואפת להשתוות לחוויה החלומית עצמה. ולאפשר רגע של נוכחות ושקט.