מהכפר אל ההביטאט

הצמיחה הדמוגרפית ביישובים הערביים מעלה את הצורך בגיבוש מודלים תכנוניים חדשניים, המאזנים בין דרישות הדיור העכשוויות לבין שימור הזהות התרבותית והמרקם המקומי. תהליכי ההתרחבות המוסדיים, הנשענים על תבניות בינוי אחידות, אינם נותנים מענה מספק למאפיינים החברתיים, הכלכליים והמרחביים הייחודיים של הקהילה הערבית. מכאן עולה שאלת המחקר: כיצד ניתן לתכנן את התרחבות היישובים הערביים ואת עתיד האוכלוסייה הערבית, תוך שימור התרבות והזהות הייחודית של הקהילה?
הפרויקט מציע גישה תכנונית המבוססת על שילוב בין עקרונות הצמיחה האורגנית של הגרעין הכפרי לבין פרקטיקות עכשוויות של תכנון רב־שכבתי. הדגש מושם על חשיבות קומת הקרקע כמרחב חברתי־כלכלי פעיל, המייצר אינטראקציות קהילתיות ותומך בעסקים מקומיים, ועל ארגון מפלסים עיליים כמרחב מגורים גמיש ורב־טיפוסי. כמקרה בוחן נבחרה תרשיחא שבגליל העליון, יישוב הממחיש את המתח בין מרקם כפרי היסטורי לבין צורכי פיתוח מודרניים. באמצעות התאמת הבינוי לטופוגרפיה המורכבת, הפרויקט מנסח מודל מגורים רב־מפלסי המשמר ערכים תרבותיים וחברתיים לצד מענה לצרכים אורבניים עכשוויים. באופן זה, הפרויקט מציע אלטרנטיבה תכנונית להתרחבות יישובים ערביים, המשלבת קיימות מרחבית עם שימור זהות תרבותית.