מהחלמה מקומית לצמיחה אזורית. רפואה, קהילה והזדמנות פורצת גבולות

הפרויקט מציע מהלך מחקרי ותכנוני רחב היקף, הבוחן את מערכת הבריאות ברמת הגולן מנקודת מבט היסטורית, פוליטית, מרחבית וקהילתית. מטרתו לנסח מענה תשתיתי-מערכתי לצרכים הרפואיים של האוכלוסייה הדרוזית ולבסס מודל לפיתוח בריאותי אזורי החוצה גבולות מדיניים. נקודת המוצא נשענת על עקרונות של צדק מרחבי, שוויון בריאותי ותכנון רגיש הקשר, לצד ביקורת על מדיניות ממסדית של הדרה והזנחה מתמשכת.
המחקר נולד מתוך אסון מג'דל שמס ביולי 2024, שבו נרצחו 12 ילדים מפגיעת רקטה במלחמת חרבות ברזל. האירוע חשף את היעדר מערך החירום המקומי ואת התלות בבתי חולים מרוחקים. במקביל, המתקפות על דרוזים בדרום סוריה הדגישו את תפקידה האזורי של רמת הגולן כמרחב מקשר בין קהילות קרובות משפחה ותרבות.
הניתוח מתקיים בשלושה צירים: מקום, קהילה ורפואה. ברמה המרחבית-גיאופוליטית מתוארת רמת הגולן כשטח כבוש, שבו תהליכי סיפוח והדרה יצרו זהות מושהית ושבר חברתי. הקהילה הדרוזית נדרשה לאורך השנים לפתח יוזמות עצמאיות, תוך שמערכת הבריאות הפכה לזירה מרכזית של התנגדות ובניית מסוגלות קולקטיבית.
במישור התכנוני, נבחנת מדיניות הבריאות הארצית הנשענת על הקמת מבנים רפואיים מרכזיים ותכנון אחיד מלמעלה. גישה זו, אף שתרמה לניהול יעיל, נמצאת לא מתאימה למציאות קהילתית-מסורתית בפריפריה. כנגד זאת מוצעת גישה אינטגרטיבית המשלבת "תכנון שדה" עם "תכנון אובייקט", תוך התאמה לטיפוסי המגורים ולמרקם הכפרי המקומי.
המודל המוצע מתממש ביישוב מסעדה, באמצעות כיכרות רפואיות-קהילתיות המשלבות פונקציות רפואיות מגוונות, המופעלות דרך מרפאות קהילתיות בניהול הרופאים המקומיים לצד מגוריהם, בנוסף ליחידות מגורים נוספות לשאר האוכלוסייה. התכנון יוצר מרקם דינמי וגמיש המשלב חיים פרטיים, רפואה, קהילה ונוף חקלאי, ומאפשר צמיחה עתידית גדילה פנימית.
ייחודו של התכנון הוא בהצגת מודל חדשני למערכת בריאות מקומית המבוססת על אינטגרציה רב-ממדית: רפואית, מרחבית, קהילתית ותרבותית. התכנון אינו רק מענה לצרכים בריאותיים מיידיים, אלא מהווה גם מנגנון של שיקום מרחבי וזהותי, דרך שפה אדריכלית הרואה את הרופא כשותף בקהילה, את השכונה כבית של ידע, ואת המבנה כמעגן של שייכות, עזרה הדדית ואמון. הדגם המוצע יוצר גם חלופות למסלול ביקור ולנגישות רפואית, עם הבחנה בין תנועת חירום לתנועה יומיומית, תוך שמירה על קנה מידה אנושי.
בסופו של דבר, מציב הפרויקט קריאה ברורה למדינה ולמערכת התכנון לבחון מחדש את דרכי הפעולה שלה בפריפריה, ולכונן שיתופי פעולה מבניים עם יוזמות מקומיות, תוך הכרה בכוחן של קהילות לנהל את צורכיהן בכוחות עצמן.
זהו ניסיון להפוך אדריכלות ממקצוע טכני-פרקטי לכלי פעולה אתית, תרבותית ופוליטית המעוגנת ברגישות, הקשבה וחזון.