לרקום מרחבית

הפרויקט לרקום מרחבית עוסק בסוגיית הפליטות הפנימית – מצבם של הפלסטינים שנעקרו מכפריהם בשנת 1948 אך נותרו בתחומי המדינה. סוגייה זו ממשיכה לעצב את המרחב החברתי והפיזי של היישובים הערביים עד ימינו, ומהווה ביטוי למדיניות של טשטוש מרחבי והדרה מתמשכת. המתח המתקיים בין כפר אל-דאמון, שנהרס ותושביו הפכו לפליטים פנימיים, לבין כפר כאבול, ששרד והתפשט על אדמותיו, מציב דוגמה מובהקת לתופעה זו. שרידים מועטים שנשארו משקפים את תהליך ההעלמה המכוון שנועד לנתק בין קהילה לאדמתה.
מול מציאות זו עולה השאלה: כיצד ניתן לתת ביטוי בקורתי דרך תכנון מרחבי, תוך שימור על המורשת וההיסטוריה של המקום? העמדה שנבחרה איננה שואפת לשחזר את הכפר שנהרס, אלא לנסח נוכחות אלטרנטיבית, המשלבת זיכרון היסטורי, זהות תרבותית ותכנון עכשווי.
האתר שנבחר – אדמות דאמון, הכלולות כיום בתחום ההתרחבות של כאבול – מגלם את השסע שבין העלמה מרחבית לזיכרון קולקטיבי. ההתערבות פועלת בשלושה שלבים עקרוניים: ראשית, חקירה היסטורית ומרחבית באמצעות מיפוי, עדויות וניתוח שרידים; שנית, הפשטה צורנית בהשראת הרקמה הפלסטינית, כבסיס ליצירת שפה אדריכלית־תרבותית; ולבסוף, פיתוח ביטוי מרחבי חדש הנשען על עקרונות הכפר הערבי המסורתי ומתרגם אותם לנפחים עכשוויים.
באמצעות מהלך זה, הפרויקט מציע אסטרטגיה של תפירה מחודשת בין עבר להווה – תפירה המעניקה ביטוי לנרטיב הפלסטיני תוך ביקורת על מנגנוני השליטה, ההדרה והטשטוש שהמדינה הפעילה כלפי כפרים שנהרסו ותושביהם. בכך, התכנון הופך לכלי המאתגר את ההיסטוריה הרשמית ומאפשר נראות מחודשת לסוגיית הפליטות הפנימית.