ישות בפוקוס

הפרויקט בוחן את הפוטנציאל העירוני של תרשיחא, ומתמקד במאפייניה הייחודיים החברתיים והמרחביים, תוך הדגשת הכשלים של התכנון העירוני הנוכחי בהתמודדות עם פוטנציאלים אלו ועם צרכי התושבים.
מאז הדילול הדמוגרפי בעקבות מלחמת 1948 והאיחוד ב-1963 עם מעלות ליצירת מעלות-תרשיחא, תכניות אורבניות אחידות של העירייה הציעו פתרונות גנריים שהתעלמו מההיגיון המקומי של האורבניזם בתרשיחא ומאורח החיים הקהילתי שלה. מעלות-תרשיחא היא עיר מעורבת שאינה משקפת את המשמעות החיובית של המילה, אלא כפי שציין ארז צפדיה, מגלמת מודל עירוני פוסט-קולוניאלי שנולד מאסטרטגיה גיאופוליטית בשנות ה-50, שנועדה להבטיח נוכחות יהודית ברחבי הארץ. כתוצאה מכך, תרשיחא, שכונתה בעבר "כלת הגליל" בשל מיקומה האסטרטגי ומשמעותה האזורית, נחלשה מאוד מבחינה כלכלית תעשייתית, מנהלית ושירותים, מה שהפך אותה ל"כפר נבלע".
הפרויקט בוחן את המצב של תרשיחא, ומציג את ההשלכות של התכנון הקיים. בנוסף, שואף לגישה מכילה יותר ורגישה להקשר, אשר מכבדת את המרקם העירוני המקומי ואת צרכי הקהילה, על ידי ניתוח והפקת איכויות מהמרקם הקיים וההיסטורי של תרשיחא. השאלה המרכזית היא: " באיזה אופן ניתן ללמוד מהמרקם המרחבי והחברתי הקיים של תרשיחא כדי לפתח תוכנית להרחבתה, לחזק את הלכידות החברתית שלה ולהחזיר את חשיבותה המטרופולינית?"
ההתערבות המוצעת מחולקת לשני חלקים עיקריים: הצעת התרחבות עירונית שמתחברת עם המרקם הקיים, והוספת פרוגרמה חדשה –קמפוס לאומנויות- שתחבר בין התכנון החדש לקיים, תוך חיזוק האופי החברתי של היישוב, פרוגרמה המיועדת ומבוקשת ע"י תושבי המקום, סטודנטים ומבקרים. ההתמקדות תהיה בפיתוח איזור ספציפי כהרחבת המרכז החברתי והכלכלי של תרשיחא, באמצעות תוספת בניה התומכת במבני ציבור קיימים ושמירה על השטחים הפתוחים והפיכתם לסדרה של כיכרות ציבוריות. הקומפלקס הנוצר משתלב בהרמוניה עם המרקם הקיים, מחזק את התשתית של המרכז, יוצר הזדמנויות כלכליות חדשות, ומחזיר את מעמדה האזורי של תרשיחא