חינוך לא פורמלי

המשבר הסביבתי הגלובלי ותהליך האורבניזציה מובילים לנתק הולך ומחריף של האדם
מהטבע. בספרות המחקרית התופעה מכונה Extinction of Experience" (EoE)" והיא
יוצרת תהליך שבו אובדן האינטראקציה עם הטבע לא רק פוגע בבריאות וברווחה של אנשים,
אלא גם מייצר גישה שלילית כלפיו. בכך נוצר מעגל שמזין את עצמו: החיבור לטבע נחלש,
מה שמביא לאדישות לפגיעה בו ובכך להמשך העמקת הנתק מהטבע. אוכלוסיית הילדים
פגיעה במיוחד לתופעה, בין היתר בשל היותה של הילדות זמן קריטי ליצירת הקשר לטבע.

אולם, למרות ההשלכות החמורות של EoE שיח התכנון הגלובלי טרם הטמיע רעיונות
אלה; אפילו בשיח התכנון המקיים, שכן מושג 'חווית הטבע' והקשר לטבע אינם מוזכרים
בתקנות הירוקות הרשמיות המובילות- בארץ ובעולם. בכדי לקדם מחשבה תכנונית מקיימת
המעמידה במרכז את חוויית הטבע בעיר, בחרתי להתמקד בטירת הכרמל. עיר זו מהווה
מקרה בוחן אידאלי ליישום הרעיונות שתוארו עד כה, בהיותה מחד עשירה בטבע בתוכה
ומסביבה (שמורת הכרמל, חוף הים וששת הנחלים הזורמים דרכה), ומאידך מגלמת חשיבה
תכנונית סטנדרטית- מוטת רכב וחסרת זהות טבעית מקומית.

הפרויקט מציע מודל להעצמת חווית הטבע, בדגש על צעירים, במרחב העירוני ישראלי.
פרויקטים מקיימים כיום בוחרים להבליט את הטבע כיחידה נפרדת בתחומי העיר – שמורת
טבע קרוב לבית. הפרויקט שלי בוחר לשזור את הטבע בתוך העיר, ובכך נוצרת לראשונה
מערכת המאפשרת חוויית טבע יומיומית כחלק מחיי העיר. מערכת זו מורכבת מרשת של
נחלי העיר- אשר נחשפים ומשוקמים בפרויקט, ושל "שבילי חינוך"- שבילים המתוכננים
על מנת להעניק חווית טבע. שתי וערב, הנחלים והשבילים קושרים את מוסדות החינוך
ומוקדים עירוניים לטבע המקומי. בנוסף, הם משמשים בעצמם כמרחב טבעי ברחבי העיר,
שמקדם קרבה לטבע דרך התנסות, משחק וסקרנות. אפשרות זו באה לידי ביטוי גם במרכז
החינוכי-טבעי החדש המוצע לצד נחל טירה. בכך, הפרויקט מנגיש ומנכיח את הטבע לתושבי
העיר ככלל ולצעיריה בפרט כחלק משגרת החיים בעיר.