חברת ענן
בשנים האחרונות, מבני ענק הנקראים "חוות שרתים" צצים בארץ ובעולם כמו פטריות אחרי הגשם. לישראל יתרון אסטרטגי מובהק: בתור נקודת חיבור תשתיתית בין המערב והמזרח העולמיים, היא עשויה להפוך לצומת להעברת תשתיות תקשורת ואינטרנט המחברות את העולם.
כיום חוות שרתים רבות מוקמות ללא התחשבות בתושבים הנאלצים לחיות לצד אותם מתקני ענק, ולעיתים על אף מחאתם. טריליוני דולרים מושקעים בתעשייה המתפתחת, אך לא מושקעת מחשבה מספקת על הסביבות המיוצרות כתוצאה מכך. חוות הענק מוקמות לרוב בסמוך ליישובים בהם קיימות תשתיות תקשורת, אנרגיה וקישוריות טובות, החיוניות לתפקודן של חוות השרתים – אך תוך התעלמות מוחלטת מצרכי התושבים המתגוררים בסמוך. הפרויקט מציע מחשבה מחודשת על תהליך תכנון חוות השרתים ותשתיות הענן, תוך מתן דגש על העלויות הסביבתיות והאנרגטיות שמתלוות למרוץ לקדמה הטכנולוגית.
הפרויקט כולל הקמת תוואי תחבורתי וטכנולוגי חדש, המחבר בין אילת ובאר שבע, על בסיס תשתיות כבלי התקשורת העולמיים. לאורך התוואי מוקמות חוות שרתים ותחנות כוח סולריות, והוא מודגם בהרחבה על מתחם חוות השרתים ותחנת הכוח הסולרית בנאות סמדר שבנגב.
הנגב הישראלי, שלאורך שנים רבות פרויקטים לחיבורו לשאר חלקי הארץ לא צלחו, סובל מהזנחה, ניתוק מתשתיות תחבורתיות ומריבוי מתקנים מזהמים. מעמדו התקבע כ"חצר אחורית" לאומית, אליה מושלכים כל השירותים שהמדינה מעוניינת להדחיק ולשכוח. אך מיקומו של הנגב הוא גם על תוואי החיבור החשוב בין המזרח והמערב העולמיים, ועל כן מהווה נקודת מפתח בעלת פוטנציאל אדיר: הן לתשתיות עולמיות, והן להתיישבות אנושית הנהנת מהן. צירוף הנסיבות הזה מעורר את השאלה, כיצד ניתן למנף את התופעה המרחבית של הקמת חוות שרתים לפיתוח מרחבי החיים בערי הנגב?
