זהות והזדהות: בין השורות
בשני העשורים האחרונים הולכת ומתרחבת תופעת ההגירה של התושבים הערבים מהיישובים הערביים אל הערים המעורבות בכלל ולחיפה בפרט. בחיפה, ההגירה מתקיימת בשני מישורים מקבילים: חלק מהאוכלוסייה מתמקם בשכונות הערביות הוותיקות בחלק התחתון של העיר, וחלק אחר מעדיף להתמקם בשכונות המעורבות בראש רכס הכרמל.
על אף שחיפה היא הפתרון המועדף של המהגרים הערבים הצעירים, היא אינה מצליחה לספק חוויה עירונית שלמה. בשכונות הוותיקות בעיר התחתית קיימת אמנם אווירה עירונית בעלת קשר חזק לעברן התרבותי הערבי, אך הן סובלות מחסמים מרחביים ומתשתיות עירוניות ירודות. תשתיות מודרניות קיימות אמנם בשכונות הכרמל, אבל האווירה התרבותית המתקיימת בהן אינה תואמת לציפיותיהם של הצעירים הערבים.
לאור זאת, עולה השאלה כיצד ניתן לבנות תפיסה חדשה של עירוניות חיפאית שתמזג את הזהויות המרחביות ההיסטוריות עם איכויות מרחביות מודרניות.
הפרויקט מתמקד בחלקים התחתונים של העיר, ומאתר את קריית אליעזר כשכונה בעלת פוטנציאל להתחדשות עירונית, שתספק מרחב מגורים המאפשר חיים עירוניים, מבלי לוותר על אורח החיים התרבותי, החברתי והקהילתי המאפיין את המרחבים הערביים. מטרת הפרויקט היא לספק למהגרים מהחברה הערבית תחושת שייכות ובית, ובאותו זמן לספק לאוכלוסייה הוותיקה חוויה עירונית שלמה.
ההתערבות המוצעת מבוססת על סדרת פעולות מרחביות המקושרות זו לזו. הפעולה הראשונה כוללת את שמירת השיכונים הקיימים, אשר אינם נמחקים אלא מועשרים באמצעות מיזוג בין שני מרקמים עירוניים שונים: מרקם השיכונים הקיים לבין מרקם השכונה הסמוכה, "ואדי ניסנאס".
בפעולה השנייה, ננקטת גישה חדשנית שחרגה מהמודל המסורתי של תכנון עירוני, שבו התהליך מתחיל בתכנון הרחובות, אחר כך בעיצוב המבנים, ולבסוף ההשקעה במרחבים הפתוחים מתבצעת כעיקרון משני. גישה זו מתהפכת ומתחילה באיתור המרחבים הפתוחים הקיימים בשטח. לאחר מכן, מוגדרות התוכניות הפרוגרמתיות עבור החזיתות המקיפות את המרחבים הללו, ורק בסוף מתבצע תכנון המרחבים הפתוחים עצמם.
הפעולה השלישית, הממשיכה את העקרונות שנלמדו בשלב הקודם, מתמקדת בעיצוב מרחבי הביניים תוך שימוש בעקרונות תכנוניים אשר יקדמו אינטראקציה חברתית ותרבותית. השיטה שננקטה כאן היא תכנון חזיתות עבות, אשר יוצרות סביבות עירוניות חדשות המציעות חללים וסמטאות המניעים פעילויות חברתיות ותרבותיות.
