העיר הצומחת

השינוי הדמוגרפי מביא איתו שינוי מרחבי. גידול האוכלוסייה והעיור המהיר בישראל חייבו גישות שונות לצמיחת המרקם הבנוי בעיר, אחת מהן היא הקמת שכונות חדשות בשולי העיר. פרויקט זה בוחן כיצד עקרונות מהאדריכלות המסורתית יכולים לספק מידע ולשפר את גישות העיצוב העירוני העכשווי, תוך התמקדות בטופולוגיה חדשה לבנייה עירונית צפופה. על ידי בחינת האיכויות המרחביות, החברתיות והסביבתיות הגלומות בפרקטיקות האדריכליות המסורתיות, הפרויקט שואף להציע ארגז כלים המשלב את העקרונות והאיכויות האלה בתכנון שכונות חדשות בעיר. שאלת המחקר המנחה היא:

כיצד ניתן לאמץ עקרונות תכנון ואיכויות של אדריכלות מסורתית בתכנון שכונות חדשות בעיר?

כדי להתמודד עם השאלה, המחקר משתמש בניתוח השוואתי של ערכים אדריכליים מסורתיים כגון צמיחה אורגנית, חללים בשימוש מעורב, ותכנון בקנה מידה אנושי, ובודק את היישום הפוטנציאלי לערכים אלה בהקשרים עירוניים עכשוויים. כמקרה בוחן, הפרויקט ממוקם בעיר מע'אר בגליל התחתון אשר ממחישה היטב את המעבר מהתיישבות מרקמית מסורתית להתיישבות ופיתוח מודרני עם התרחבותה כתוצאה מגידול האוכלוסייה.
שילוב עקרונות אדריכליים מסורתיים יכול לשפר באופן משמעותי את איכות החיים והקיימות בשכונות עירוניות מודרניות. הטופולוגיה החדשה לבנייה אורבנית צפופה מוצעת כאלטרנטיבה לשכונות "בלון" המהוות מתחמים מנותקים מהעיר, והיא דוגלת בגישה מאוזנת של שימוש באלמנטי תכנון מסורתיים תוך התייחסות לאתגרים העירוניים הנוכחיים והתאמת העיצוב לצרכי האדם של היום.