החיים בצל הגדר
במקומות שבהם חומת הפרדה פיזית מפרידה בין קהילות, שבעבר חיו בתוך מרחב משותף וכל פעילותן היומיומית נשענה על שיתוף והשתתפות הדדית, היא משפיעה באופן עמוק על חיי היומיום, מעצבת את תנועת האנשים, את הגישה ואת ההזדמנויות הכלכליות. צורה פיזית זו הנתפסת לעיתים קרובות ככלי חלוקה, יכולה דווקא לשמש מנוף לתכנון מהפכני. פרויקט זה בוחן את הפוטנציאל של אזורי גבול שאריתיים—במיוחד בין נזלת עיסא ובאקה אל-גרבייה—כמרחבי חיץ דינמיים ולא כאזורי הדרה. באמצעות הצעת תחנות ציבוריות כנקודות אינטראקציה, מבקש הפרויקט לחבר מחדש נופים עירוניים מקוטעים דרך מוקדים כלכליים, תרבותיים ותשתיתיים, ובכך לעודד חילופי גבול. גישה זו שואפת להתמודד עם סוגיות כגון קיפאון כלכלי, התדרדרות תשתיות והידרדרות סביבתית.
אזורי הגבול הללו, הממוקמים בלב סכסוכים מתמשכים, מתפקדים כמעבדה טבעית לבחינת אסטרטגיות עירוניות חדשות. המרחב הציבורי נמצא בלב אג’נדה זו, כאשר הפרויקט מציע מודל כלכלי חדש לפיתוח עירוני בקנה מידה קטן, המיטיב ישירות עם הקהילות החיות באזורים שנויים במחלוקת אלו. הצבת התחנה ממש על קו הגבול מגדירה מחדש את תפקידה—לא כנקודת חלוקה אלא כמשאב עירוני משותף.
כיצד יכולה הפיכת אזורי גבול למרחבים מתווכים עם תחנות ציבוריות לקדם צמיחה מרחבית,
כלכלית ועירונית משני צדי הגבול?
