הזכות לתשתית ותרבות

לאורך השנים הנוף הגלילי השתנה ועבר תהליכים שונים של יצירת נוף, הפרויקט מבקש לבחון את השפעתם של האלמנטים הגיאו-פוליטיים של הנוף על ההתרחבות והזהות של הערים הערביות (תשתיות, ייעור, שמורות טבע, התיישבויות…).
המחקר מדגים ומסיק כיצד אלמנטים מרחביים אלו שימשו לבניית הנוף ושינויו, והשפיעו עליו בקנה מידה שונה, ובמיוחד פגעו בהתרחבות ובחיבור בין הערים הערביות. מכאן עולה השאלה: כיצד ניתן לנצל את תוכניות ההתרחבות הנוכחיות, שהושפעו מעשרות שנים של הבניית נוף, לבניית מערכת מרחבית של ערים חסונות?
התכנון הממסדי, והמרכיבים הגאו-פוליטיים הם חלק בלתי נפרד מההנוף. הפרוייקט מבין את ההשפעה שלהם על הנוף ועל הערים הערביות. עם זאת, במקום פעולה הפוכה, הפרוייקט מבקש להתרומם מהקיים, ולהפוך את ההגבלות להזדמנויות. שינוי האלמנטים המרחביים הנכפים מלמעלה באמצעות לימוד אופני חיים וצרכים מקומיים.
באמצעות מיזוג בין כוחות מלמעלה ומלמטה, ויצירת גישה חדשה להתערבות המכירה בפרקטיקות התכנון המפרידות ומאפשרת לחשוב על גישות תכנון אלטרנטיביות – בעלות רגישות פוליטית, חברתית, ותרבותית, הפרויקט מתמקד בתשתית שהוטלה מלמעלה – רכבת קלה בהקמה ("נופית" מחיפה לנוף הגליל), משנה את התוואי שלה והופך אותה לחוט שוזר את הערים הערביות ברמה האזורית, כאשר תחנותיה הן מוקדים שיוצרים את החיבור בין הערים. התחנות ממוקמות בלב ההתרחבויות החדשות בשולי הערים, ומשמשות נקודות מוקד חדשות המאתגרות את התכנון המוסדי ומציעות טיפוס חדש של מבנה ציבור מקומי המושרש בהקשר ובזהות.