הבלתי מוגנים

העדר תשתיות מיגון ציבוריות ופרטיות ביישובי החברה הערבית מייצר מציאות של פגיעות חברתית וחרדה קיומית. המציאות הפוליטית והחברתית מותירה את מרכזי היישובים חשופים ופגיעים, והחיים מתנהלים בצל איום מתמיד שאינו זוכה למענה מרחבי הולם. במקביל, אותם יישובים סובלים ממחסור ניכר בשטחים ציבוריים פתוחים, בייחוד במרכזם. מתוך מציאות זו, שבה נראה כי שני כשלים מרחביים כרוכים זה בזה, עולה השאלה כיצד עשויה תשתיות הגנה אזרחית שתתווסף למרכזי היישובים לשמש ככלי לפיתוח עירוני ולחיזוק הקשר החברתי.

העמדה האדריכלית שמוצעת כאן מבקשת להפוך את האתגר לבסיס לפיתוח. אתר הפרויקט, מג'ד אל־כרום, משמש כמקרה המייצג את האתגרים הייחודיים של יישובים דומים, אשר סובלים ממחסור במבני ציבור ממוגנים ומפגיעה בתחושת הביטחון הקיומי של התושבים. הפעולה האדריכלית העקרונית שבוצעה ביישוב היא ארגון המרחב לאורך שתי השדרות המרכזיות של היישוב, תוך יצירת תשתית ליניארית ופיסולית חדשה, המהווה שלד עירוני חדש המגלם בו זמנית ביטחון, שייכות וחיים קהילתיים.

התערבות אדריכלית זו פועלת בשני רבדים משלימים. הרובד העילי, מבנים הממוקמים לאורך צירי התנועה הראשיים, יוצרים קירוי פסיכולוגי ופיזי המגדיר מחדש את דפנות הרחוב כמרחבים מוכלים ומוגנים. במקביל, באמצעות פתחים אסטרטגיים בקרקע המשמשים גם כמעברים פעילים בין שתי דפנות הרחוב, נוצרת גישה לשכבה עירונית חדשה, תת־קרקעית, שהיא שכבה המשלבת בתוכה מיגון ופונקציות ציבוריות: מוסדות קהילתיים וחינוכיים, חללים מסחריים, מרכזי תעסוקה ואף יחידות דיור זמניות. 

השילוב בין רובד עילי של שדרה מגוננת לבין רובד תת־קרקעי ציבורי מייצר מערכת רב־שכבתית, שבה המוגן והחשוף מתקיימים בדיאלוג מתמיד. בכך מתעצבת תפיסה חדשה של תשתית המיגון. מערכת זו מציעה מודל לחיזוק החוסן העירוני והחברתי, וממקמת את הביטחון כיסוד מארגן של העיר ולא כתוספת טכנית שולית.