הבור

לרוב תושבי הארץ הזאת חיים כפולים: לעיתים אנחנו אזרחים ולעיתים חיילים. גם לקרקע במדינה כפל זהויות, אחת אזרחית והשנייה צבאית. זהו מרכיב מהותי בעיצוב המרחב הישראלי והחיים בתוכו, ועם זאת, קיומו הדו־פני מודחק ומוכחש, כאילו קיימים בישראל רק מרחבים שהם אזרחיים בלבד או צבאיים בלבד. הפרויקט מבקש להתמודד עם המתח הטמון בתוך הזהות האזרחית־צבאית של המרחב ולבחון עד כמה ניתן לעצב אותו כך שנחדל לדחוק לפריפריה הפיזית והתודעתית את זהותנו הצבאית כדי לקיים חיים שיידמו ל"נורמליים".

תל אביב נתפסת בעיני רבים כבועה של חיים אזרחיים שהמציאות הביטחונית כמעט שאינה מצליחה לשבש אפילו בעיתות חירום. עם זאת, מתחת לפני השטח תל אביב היא עיר שהמרחב שלה ספוג בסימנים שמותירים בה "כוחות הביטחון", ובראשם הקריה: מתחם צבאי עצום שמוקף מכל עבריו בעירוניות אזרחית, תרבותית ובליינית. הניגוד הזה מועצם דווקא משום שהקריה מצליחה להיטמע בנוף התל אביבי בצורה כמעט אינטגרלית. הפרויקט מבקש להישיר מבט לפיצול האישיות המבונה בעיר ולהנכיח את המרחב הצבאי המוכחש הקיים בה היום דרך עיצוב מחדש של התווך שבין הקריה לסביבתה.

מוקד הפרויקט הוא "הבור", מרחב תת־קרקעי מסתורי שהכול יודעים על מיקומו בעומק שטח הקריה אך קיומו הפיזי אינו נראה לעין. באמצעות חפירה וחשיפה, חלקים מ"הבור" מתגלים אל העין ומתחברים למרחב האזרחי הגובל בהם. החזית החדשה שנפתחת יוצרת מרחב תמרון חדש בגבול שבין הזהות הצבאית והאזרחית, מטשטשת את קווי הגבול הברורים שהתקיימו בין שני העולמות. העיר והצבא, שהיו פעם ישויות נפרדות, מתמזגים לכדי ישות מורכבת אחת. המרחב החדש מחייב אותנו להתמודד עם הנוכחות הצבאית בלב האורבני ובה בעת מזמין אותנו לחשוב מחדש על הדרכים שבהן אנו חווים את המרחב העירוני, על העימותים הפנימיים של זהותנו, ועל האופן שבו העיר יכולה להכיל, לעכל ולשקף את המורכבות הזו. כך, הקריה הופכת לסמל של מציאות ישראלית, שבה המגע בין האזרחי לצבאי, בין חיי שגרה לחירום, הוא בלתי נמנע.