דרכים לרווחה נפשית
המצודה של עכו, עם ההיסטוריה השכבתית שלה כבית חולים לבריאות הנפש, כלא, וכיום כמוזיאון, מסמלת את האתגרים וההזדמנויות המשתנים במחשבה מחדש על חללים עבור תמיכה בבריאות הנפש. פרויקט זה בוחן כיצד ניתן להמשיג מחדש חללים כאלה כדי להציע תמיכה רבה יותר בבריאות הנפש, על ידי החלפת מודלים מוסדיים מבודדים בסביבות משולבות בקהילה המקדמות ריפוי אמיתי דרך תכנון אדריכלי מחושב.
הפרויקט בוחן את המעבר ממודלים מוסדיים מסורתיים—המאופיינים בתכנון המתמקד בבידוד ושליטה, אשר תרמו היסטורית לסטיגמטיזציה של מחלות נפש—לכיוון סביבות המעודדות רווחה והחלמה דרך שילוב קהילתי. כיצד תכנון אדריכלי יכול לשפר סביבות עבור אנשים עם מחלות נפש על ידי מעבר ממודלים מוסדיים לסביבות שתומכות ברווחה והחלמה דרך שילוב בקהילה? עבודת גמר זו מדמיינת מחדש את הטיפול בבריאות הנפש בהקשר עירוני, עם דגש על העיר העתיקה של עכו, במטרה להמציא מחדש את רקמת העיר בדרכים חדשניות שמשלבות מחדש את הטיפול בבריאות הנפש בלב הערים שלנו.
בהתבסס על עקרונות התכנון הכוללני, הפרויקט מדגיש את יצירתם של חללים מגורים ידידותיים לחושים, נגישים, תומכים ובטוחים עבור כולם. על ידי שילוב של תכנון אוניברסלי ותכנון ביופילי, הפרויקט יוצר חללים המשלבים טבע, גמישות וכוללנות—תומכים בריפוי וברווחה. חללים אלו מתוכננים לספק כבוד, עצמאות ונוחות הדרושים כדי לאפשר לאנשים להשתתף באופן מלא בקהילה שלהם.
עבודת גמר זו נשענת על עבודתם הקריטית של גופמן ופוקו, שהדגישו את ההשפעות המזיקות של סביבות מבודדות. המחקר של גופמן על מוסדות כוללים והניתוח של פוקו על ההיסטוריה של השיגעון בחברה המערבית מספקים מסגרת חשובה להבנת הצורך לעבור מעבר למודלים מיושנים אלה. במקום זאת, הפרויקט דוגל ביצירת חללים כוללים התומכים בבריאות הנפש וברווחה דרך שילוב עם הסביבה העירונית הרחבה יותר.
דמיינו עיר עתידית שבה האדריכלות תומכת במכוון בבריאות הנפש—מקום שוויוני שבו כל אדם יכול לשגשג בביטחון וביחד.
