אדריכלות של חוסן
מאז סיפוח החלק המזרחי של ירושלים, נוקטת ישראל מדיניות של דחיקה והדרה כלפי התושבים הפלסטינים, במטרה לשנות את ההרכב הדמוגרפי של העיר ולהבטיח רוב יהודי. מדיניות זו באה לידי ביטוי בתכנון עירוני מכוון, שמטרתו למנוע את התפתחות השכונות הפלסטיניות, לבודד אותן זו מזו ולמנוע מהן להתרחב.
כלי התכנון השונים, כגון הגדר, רשת כבישים, שטחים פתוחים ומאחזים, משמשים כמחסומים פיזיים המגבילים את התנועה והגישה לשכונות הפלסטיניות ומקשים על התפתחותן הטבעית. בנוסף לכך, ממסד התכנון נמנע ומתעלם מהכנת תוכניות פיתוח לשכונות מזרח ירושלים, ומקדם תוכניות שאינן עונות על צרכי התושבים. המצב הגיאוגרפי המצומצם והיעדר חלופות מרחביות אחרות הובילו להיווצרות בנייה בלתי פורמאלית ולצפיפות אוכלוסין גבוהה בשכונות הפלסטיניות, תוך מחסור בשירותים בסיסיים. בנייה זו, שפותחה ברובה על ידי התושבים עצמם, משקפת הן את המאבק על קיום והן את ההתמודדות עם המדיניות המפלה, תוך חיזוק הזהות המקומית ובמטרה להיאחז באדמתם.
הפרויקט מתמקד בשכונת א-טור כמקרה בוחן לשכונות מזרח ירושלים, והוא בוחן האופן שבו ניתן לקדם את התרחבות השכונה תוך מתן מענה לצרכים של התושבים המקומיים והתנגדות למדיניות הממשלה. המחקר שואף לפתח גישה תכנונית שתאפשר סביבת חיים ראויה תוך הכרה בדפוסי הבניה שפותחו על ידי התושבים.
גדר ההפרדה שהוקמה ממזרח לשכונת א-טור השלימה את כיתור השכונה מכל הכיוונים והפכה אותה לאחת השכונות הקלועות ביותר במזרח ירושלים. מצפון גובלת השכונה בקמפוס האוניברסיטה העברית מדרום מערב בבית הקברות היהודי בהר הזיתים ובקרקעות שהפקיעה הממשלה וסמנה אותן כייעודי נוף שונים. כל האלמנטים הנזכרים, פועלים כמחסום בפני כל התרחבות אפשרית של השכונה.
שכונת א-טור הפכה מיישוב כפרי לשכונה עירונית צפופה בבנייה, עם מחסור בתנאי החיים הבסיסיים. התפתחותה נעשתה בעיקר על ידי תושביה ובאופן שתואם את הצורך שלהם בדיור ובהתרחבות עם השנים. פעולות התושבים, ככוח מתכנן הפועל מלמטה נתפסות כאדריכלות של חוסן (Architecture of Resilience) הנגזרת מהשינויים הגיאופוליטיים, אמנם בפועל היא השפיעה על איכות החיים בכך שהיא מצמצמת את השטחים המיועדים לפעילות חברתית והופכת אותם לשטחי מגורים.
הפרויקט בוחן כיצד ניתן להרחיב את שכונת א-טור כהמשך לדפוסי הבניה המקומיים באזור, והוא מכיר באיכויות המרחב הא-פורמאלי, ומציע גישה תכנונית שמשלבת בין תכנון פורמאלי כמגדיר של גבולו בניה והתרחבות, לבין התכנון הא-פורמאלי מלמטה שהוא ביטוי לחברה, תרבות והישרדות.
