אדם ואדמה
האדם בהווייתו מחפש בית. מקום שבו יוכל להתמקם, להכות שורשים, לשוב אל עצמו, ולהתחבר מחדש לעולם שסביבו. בית, עבור רבים, הוא לא רק מבנה, אלא תחושה של שייכות, יצירה ומפגש. ישנם רגעים בהם הבית נבנה מתוך תהליך משותף, כשהידיים היוצרות והחומרים הפשוטים הופכים לחלק מסיפור אישי וקולקטיבי של ריפוי וצמיחה.
אירועי השבעה באוקטובר הובילו להרס מאות בתים ולפינוי תושבים, מה שהגביר את הצורך בתכנון מחדש של המרחב הבנוי כך שיתאים למציאות החדשה. לצד הצורך בשיקום תשתיות ודיור, התחזקה ההבנה שראוי שתכנון המרחב הבנוי יתייחס, לא רק לצרכים הפונקציונליים, אלא גם לתהליכי ריפוי והתאוששות.
מרכזי החוסן, מרחבים קהילתיים המספקים מענה נפשי, בשגרה ובחירום באזורים מתוחים, מדגישים את חשיבות המרחב הפיזי בהתאוששות קהילתית. אך לצד התמיכה הפסיכולוגית, נדרשים מרחבים בנויים המשלבים שיקום רגשי וחברתי בחיי היומיום.
מחקרים מצביעים על תרומתם של תכנון משתף ובנייה קהילתית לחיזוק המסוגלות והלכידות החברתית. הפרויקט "אדם ואדמה" מציע מתווה לפיתוח מרחבים משקמים עבור קהילות הנגב המערבי המתמודדות עם חוסר ודאות. מתוך כך עולה השאלה, כיצד אפשר לתכנן מרחבים משקמים ביישובים שנפגעו בנגב המערבי, שיחברו בין אדם לאדמה, ויחזקו את תחושת השייכות, החיבור והמסוגלות של התושבים באמצעות תהליכי בנייה שיתופיים?
בבסיס ההצעה עומדת התפיסה שעשייה משותפת היא דרך להתמודדות. שלב הבנייה, הנעשה יחד עם הקהילה, אינו רק אמצעי להקמת מבנים אלא התחלה של תהליך עמוק של שיקום אישי וקהילתי. התהליך מתבצע בשני שלבים: תחילה מוקם כפר חוסן בצומת שער הנגב, מרחב לומד ומשותף, המשמש עוגן זמני להתאוששות, הכשרה ושותפות. בהמשך חוזר התהליך אל תוך הקיבוצים עצמם, ומתבטא בהקמת מרחבים טיפוליים, סדנאות, מגורים ומפגשים, כולם נבנים בהשתתפות פעילה של התושבים.
באמצעות קיטים מודולריים פשוטים ובעבודה עם אדמה כחומר מרכזי, הופך תהליך הבנייה עצמו לפעולה של ריפוי – אישי וקולקטיבי. מרחבים אלה ממשיכים לאחר הקמתם לשמש כמרחבי עשייה קהילתית עבור מלאכות מקומיות ופעילויות משקמות, שנועדו להעניק לקהילה תחושת שייכות, מסוגלות ותכלית מתמשכת. אדם ואדמה איננו רק תכנון של מבנים, אלא יצירה של מסגרת פתוחה ומשותפת, שמאפשרת לאנשים לחזור – לא רק למקום, אלא גם לעצמם.
