בעוד שהחידושים הטכנולוגים של שני העשורים האחרונים דוחפים את השימוש במחשבים בארכיטקטורה לטריטוריות חדשות, למערכת היחסים בין אדריכלים ומחשבים יש היסטוריה ארוכה בהרבה ששורשיה בשנות השישים של המאה ה-20. שנים אלה התאפיינו במספר גדול של תערוכות בכל העולם שביטאו הלך רוח רדיקלי בנוגע לאפשרויות הרבות הגלומות בשימוש במחשבים בתחומי האמנות, העיצוב והאדריכלות.
מחקר זה בוחן לעומק את הרעיונות שעלו בשלוש תערוכות מכוננות שהתקיימו ברחבי העולם בסוף שנות השישים: סיברנטיק סרנדיפיטי (לונדון, 1968), פפסי פביליון (אוסקה, 1970) וסופטוור (ניו יורק, 1970).
על בסיס ניתוח איכותני וכמותני של הקטלוגים של שלוש התערוכות אותרו שלושה נושאים מרכזיים שעמדו בבסיסן תוך הדהוד תפיסות קיימות על הדרכים השונות שבהן ניתן לנצל את הטכנולוגיה החדשה בתחומי העיצוב והאדריכלות: 'רנדומליות', 'שליטה' ו'אינטראקטציה'. כל אחד מהנושאים מציג זווית אחרת על התמורות האפשריות בעולמות העיצוב שהביא איתו המחשב ויחד הם מבטאים את הלך הרוח התקופתי ואת הרעיונות הבסיסיים שממשיכים ללוות גם היום את האדריכלות הדיגיטלית.

מנחי המחקר: פרופ"ח אהרן שפרכר וד"ר אור אלכסנדרוביץ'

קישור לחדר הזום: https://technion.zoom.us/j/3033189976