מיכל ביטון – אדריכלית נוף בוגרת הטכניון חיפה, דוקטור לגיאוגרפיה היסטורית באוניברסיטה העברית וכיום עמיתת פוסט-דוקטורט בטכניון. תחומי המחקר- היסטוריה של גנים, גנים בדתות, אתרי פולחן נוצריים בארץ הקודש, ערי גנים בישראל. עבדה במשרדי "שלמה אהרונסון אדריכלות נוף", "ויינגרוד-אברהמסון אדריכלים", "שריג-וקסמן", ושימשה כראשת מסלולי הנדסאי נוף במכללות ירושלים ואשקלון. כיום מרצה במסלול אדריכלות נוף בטכניון ובבית ספר לארכיטקטורה באריאל ומשמשת כעורכת הביטאון של "האיגוד הישראלי של אדריכלי הנוף".המחקר הקיים אודות מימוש מודל "ערי הגנים" בעולם ובארץ ישראל גורס ככלל שעקרונותיו של המודל הוכיחו פוטנציאל מימוש לא מבוטל ורלוונטיות שניתן ליישמה גם כיום ואף בעתיד ככלי להתמודדות עם אתגרים עכשוויים בתכנון עירוני, כגון- משבר האקלים, דעיכתן של מרכזי הערים, אובדן זהות קהילתית ועוד. עם זאת מרבית הדוגמאות שנבחנו בספרות הוצגו כדוגמאות בלתי שלמות של מימוש הרעיון אשר הציגו הצלחה חלקית ומוגבלת. במיוחד הודגש היעדר הגשמתם של העקרונות הסוציאליים שעמדו בבסיס תורתו של הווארד. גם המקרה של רמת גן, אשר מידת הצלחת מימושה כעיר גנים לא נחקרה דיה, מוצג בספרות כעיר גנים אשר דעכה מהר מידי, ולא הגשימה את מלוא הפוטנציאל הטמון במודל. המאמר מבקש לבחון מחדש את מידת הצלחתה של רמת גן כעיר גנים, ואת תרומת רעיון "עיר הגנים" לבניית קהילה בעלת מודעות ירוקה גבוהה ובעלת גאווה מקומית. מן הנתונים האמפיריים שנאספו עד כה לצורך המחקר עולה כי רמת גן מציגה מקרה מיוחד של הצלחה עירונית, בהשוואה ליישובים עירוניים אחרים בארץ אשר ביקשו ליישם את מודל עיר הגנים, ונראה שבעשורים הראשונים לקיומה הצליחה לממש את המטרה שהציבו המייסדים להקים אלטרנטיבה לתל אביב, והעמידה את השטחים הירוקים, הגנים הציבוריים, ובמידה מסוימת גם טיפוח גינות פרטיות וחקלאות כערכים מרכזיים באופיו הפיזי והאידיאולוגי של הישוב.