בעשרים השנים האחרונות רוב הקיבוצים בארץ עברו למודל "הקיבוץ המתחדש", שבמקור אמור היה לאפשר גם העברת הבעלות בדירות המגורים בקיבוץ אל החבר הפרטי – זהו "תהליך שיוך הדירות". ברוב הקיבוצים התהליך לא הושלם, והתנועה הקיבוצית מנסה לקדם חלופות המשאירות מידת שיתופיות מסוימת במגורים. עבודה זו בוחנת כיצד השפיעה ומשפיעה מדיניות שיוך הדירות על הקיבוצים. בוצעה סקירה היסטורית להתגלגלות התהליך מבחינה פנים-קיבוצית ורגולטורית, נותחו הכנסות המדינה ממהלך שיוך הדירות, ובוצע מחקר איכותני באמצעות ראיונות עומק במספר קיבוצים שאומנם ביצעו את תהליך השיוך. מהמחקר עולה תמונה קשה להסבר. נראה כי השלכות השיוך העתידיות לא נלקחו בחשבון בעת ההחלטה על התהליך, עקב הדחיפות בהשגת פתרונות כלכליים. בעוד שבטווח הקצר נהנים הקיבוצים מצמיחה דמוגרפית וביטחון כלכלי, נראה כי כניסת כללי השוק בדיור בקיבוץ תוביל בעתיד הנראה לעין לג'נטריפיקציה ופירור המסגרות השיתופיות שעוד נותרו, תוך שינוי אופי הישובים.