המחקר ארכיטקטורה בקונפליקט שופך אור חדש על הסכסוך הישראלי-פלסטיני באמצעות חקר ההיסטוריה האדריכלית והאורבנית של רצועת עזה בעתות מלחמה ובאמצעות חשיבה מחדש על משמעות של הפיכת רצועת עזה לאובייקט בטחוני בזמן שלום (אזורי). ההרצאה תתמקד בתהליכי המודרניזציה ובמנגנוני הפיתוח האזורים שהפעילה ישראל בין השנים 1982 ועד הסכמי אוסלו 1993. הדיון יתמקד בפרויקטים של יישוב מחדש של הפליטים הפלסטינים במסגרת הפוליטיקה של כלכלת הסיוע בעידן המלחמה הקרה, תוך ניתוח אופני הטרנספורמציה של אסטרטגיות וטכנולוגיות הרגעה מתחום אדריכלות המלחמה לתחום התרבותי של שיח הפיתוח באדריכלות. העיר ח׳אן יונס והמחנה הסמוך לה יהוו מקרה בוחן לפרויקט שיקום הפליטים הישראלי. האידיאולוגיה האדריכלית של יישוב מחדש של פליטים הושפעה מפרויקטים של שילוב פליטים באלג'יר ובאוראן, אשר התבססה בין היתר על אדריכלות ים תיכונית של הקולוניאליזם הצרפתי בצפון אפריקה.