במהלך המאה העשרים התגבר השימוש בקרקע ובמשאבי הטבע לטובת תהליכי עיור. תהליכים אלו הובילו לשינויים בתצורת הנוף, הכוללים פגיעה ואובדן שירותי מערכת אקולוגיים הניתנים לאדם. במקביל לתהליכי העיור, צפיפות האוכלוסייה בערים הקיימות עולה ויכולה להביא לקרבה פיזית אינטנסיבית יותר בין תושבי העיר לשטחי הטבע, דבר המשפיע על מערכת היחסים ביניהם. מחקר זה בוחן את מערכת היחסים שבין האדם לשטחי הטבע העירוניים בעיר חיפה בדגש על שירותי המערכת התרבותיים (שמ"ת) – תרומות בלתי מוחשיות שאדם מקבל ממערכות אקולוגיות המשפרות את חייו באמצעות התפתחות קוגניטיבית, פנאי, העשרה רוחנית ועוד.
בשל הקושי בזיהוי והערכת שמ"ת, מחקר זה מפתח מתודולוגיה חדשה הנקראת 'הליכה התמקדותית', המאפשרת למשתתפים לזהות ולהביע את החוויות הפיזיות, המנטליות והקוגניטיביות תוך כדי הליכה בטבע. תוצאות המחקר תורמות בהבנת שירותי המערכת התרבותיים ומציעות תובנות תכנוניות לשטחי טבע עירוניים.