ניסיונות לתכנון סביבות מגורים ברוח הברוטליזם, כמסגרת לחיי קהילה משותפים בעיר, נתפסו פעמים רבות כ"כישלונות אדריכליים מפוארים" וגרמו לקהילה המקצועית להפנות אליהם עורף, בארץ, ובעולם. אולם – האם הניסיונות הללו בהכרח נכשלו? 'בתי בארי', מבנן מגורים קואופרטיבי משנת 1965 אשר תוכנן בשיתוף פעולה של כמה מאדריכלי דור המדינה, משמש במחקר זה לאתגר תפיסות רווחות אודות ברוטליזם. על אף המאבקים הרבים העולים מניהול הבית המשותף ולמרות לחצי הנדל"ן הגבוהים, ממשיך המתחם להתקיים כבית לקהילה מתפקדת, לאורך חמישים וחמש שנות קיומו. בשילוב מחקר ארכיוני, מחקר שטח אדריכלי, ומחקר שטח אתנוגראפי, המחקר בוחן את בתי בארי כדוגמא ליישום האתיקה הברוטליסטית במסגרת מגורים לשוק הפרטי, ומנתח את האופן בו הוא מצליח לקיים קהילה מתפקדת לאורך זמן, בזכות, ולא על אף, הקשיים הרבים בניהולו. בכך, המחקר מאפשר חשיבה מחודשת אודות התאוריה, והפרקטיקה, של פרויקט המגורים הברוטליסטי.
את עבודת התזה מנחה פרופ"ח יעל אלואיל.