מלח הארץ – חיים בסביבות קיצון

פרויקט "מלח הארץ" מציע מודל תכנוני פורץ דרך להתמודדות עם תופעת המדבור והחיים בסביבות קיצון. במקום לאמץ את הגישה השגורה של 'בנייה ירוקה' שמטרתה 'צמצום נזקים', הפרויקט מציג פילוסופיה חדשה של 'תכנון מיטיב'. גישה זו שואפת לשפר באופן אקטיבי את הסביבה והאדם, תוך יצירת ערך אקולוגי, חברתי וכלכלי חיובי. הפרויקט, הממוקם באופן סמלי בסדום, המייצגת את האנוכיות המנוגדת ל'עשיית הטוב', מהווה אבטיפוס עתידני למרחב עירוני שכל מהותו היא הטבה.

התערבות תכנונית זו נשענת על שלושה רבדים עיקריים: חדשנות בבנייה, תכנון אקלימי פסיבי ומדיניות עירונית מתקדמת. בליבת הפתרון עומד שימוש במלח כחומר בנייה מרכזי. מלח, הנחשב לתוצר לוואי של תעשיית ים המלח, נהפך למשאב בנייה מקומי, זמין ובר-קיימא המאפשר כלכלה מעגלית. בניסויים ובסימולציות הוכח כי המלח, המיוצר בכבישה ואינו פולט פחמן, מספק בידוד תרמי מעולה וחוזק מכני גבוה.

התכנון האדריכלי מנצל את המאפיינים הייחודיים של המלח בשילוב טכניקות פסיביות ליצירת מיקרו-אקלים נוח. סימולציות ממוחשבות על בסיס מדד UTCI הראו כי באמצעות צורניות המבנה והשימוש בחזיתות מלח (משרביה) ניתן להפחית את עומסי החום באופן דרמטי, ולהוריד את הטמפרטורה התחושתית בעד 16 מעלות צלזיוס בימים חמים במיוחד. בנוסף, אלמנטים כמו ארובות רוח, ניהול מים חכם המבוסס על אגירת שיטפונות וצמחייה עמידה, עובדים יחד ליצירת סביבה קרירה ולחה.

בפן החברתי-תפעולי, העיר פועלת כ'מעבדה עירונית' המעודדת אורח חיים שונה. מדיניות המבטלת כלי רכב פרטיים ואספלט לטובת הליכתיות וקרקע מחלחלת, לצד תכנון מבני חצר היוצרים קהילות, מחזקת את הקשרים החברתיים. מסדרון אקולוגי חוצה את העיר, מחבר בין בתי גידול טבעיים ומאפשר לתושבים חשיפה מתמדת לטבע. בנוסף, פארק בכניסה לעיר משמש כטקס מעבר פיזי ורוחני, המכין את התושבים והמבקרים לשינוי התודעתי הנדרש. הפרויקט "מלח הארץ" מוכיח שניתן לא רק לשרוד בסביבה קיצונית, אלא גם לשגשג בה וליצור מציאות טובה יותר.