זרימה חדשה – שיקום וניהול הירדן הדרומי כמשאב טבע חוצה גבולות

נהר הירדן הוא אחד הנהרות המוכרים ביותר בעולם ומהווה סמל דתי ותרבותי בעל חשיבות עליונה עבור מיליוני אנשים. לאורך ההיסטוריה, הנהר עבר תמורות משמעותיות מבחינת ניצול משאב המים שהובילו לשינוי מבנה הנהר, כמות ואיכות המים שבו. הסכם השלום בין ישראל לירדן שנחתם בשנת 1994 סימן פריצת דרך משמעותית בהכילו פרוטוקול מפורט לחלוקת מים ושיתוף פעולה סביבם. ישראל התחייבה להעברת כמויות מים משמעותיות לירדן, אך מימוש שאר ההסכמות נתקל באתגרים פוליטיים, כלכליים וסביבתיים.

גם כיום, שלושה עשורים לאחר חתימת הסכם השלום ופרסום תוכניות שיקום רבות, מצבו של נהר הירדן עגום. שאיבת יתר, הזרמת מי קולחים והסטת תוואי המים הובילו לירידה של כ-98% בספיקתו, ולהפיכת מימיו למזוהמים ומלוחים. הצטמצמות הזרימה וההרעה באיכות המים פגעו בבתי הגידול הטבעיים של הנהר, בצמחייה ובבעלי החיים שחיו בו בעבר. למרות ההכרה בחשיבותו של הנהר, שיתוף הפעולה בין המדינות נותר חלקי ומוגבל, ויישום פרויקטים לשיקומו נתקל באתגרים תכנוניים, כלכליים וביטחוניים. בהיעדר ניהול משותף, האחריות לטיפול בנהר נותרה מעורפלת, והנהר שהיה עורק חיים מרכזי במזרח התיכון, הפך לתעלה צרה של מים דלוחים ומעופשים, המעבירה מי שפכים ועודפי מי מלח מהכנרת.

הפרויקט מבקש להשיב לנהר הירדן את מעמדו ההיסטורי כסמל לחיים, תנועה ושיתוף פעולה אזורי, ורואה בשיקום הנהר חלון לשיקום היחסים עם ירדן והנחת תשתית לשיתוף פעולה עתידי בין המדינות. התכנית מתמקדת במקטע הירדן הדרומי ותתבצע בשני שלבים: בשלב הראשון, השבת זרימת המים, טיהור מקורות הזיהום ושיקום המערכות האקולוגיות והנופיות. בשלב השני, יפותחו מוקדים מבוססי טבע, מורשת ותיירות, שעתידים להפוך למוקדי חיבור אזוריים. פעולות אלו אינן רק סביבתיות באופיין, אלא גם מהלך דיפלומטי שקט שיניע תהליכים רחבי היקף, יחזק את הקשרים האזוריים, ויעצב מחדש את מערכת היחסים בין הנהר למרחב הסובב אותו.