מארג- אדריכלות של קליטה
מרכזי הקליטה שהוקמו בישראל בשנות השישים והשבעים ייצגו גישה תכנונית ששילבה בין צורך מיידי בפתרון דיור לבין חזון חברתי כולל – חזון של קליטה, השתלבות ויצירת קהילות חדשות. ערכים כמו הכלה, שייכות וחיים קהילתיים עמדו בבסיס האדריכלות של אותה תקופה, והתבטאו בין היתר במבנים בעלי קומות מסד פעילות, מרחבים משותפים ומפגש בין הפרטי לציבורי. הפרויקט מבקש ללמוד מעקרונות אלו, האדריכליים והחברתיים -לא מתוך נוסטלגיה, אלא מתוך הבנה שמדובר בכלים רלוונטיים ועכשוויים ליצירת סביבה עירונית מיטיבה.
כיום, כמעט כל עיר בישראל מתהדרת בפרויקטים של התחדשות עירונית- מגדלים חדשים, תוספת יחידות דיור, שיקום שכונות ישנות ושדרוג תשתיות. מדובר בתהליך תכנוני שמקדמת המדינה במטרה לדחוף לציפוף, למיצוי זכויות בנייה ולעמידה ביעדים מספריים.
ואולם, פעמים רבות הערכים החברתיים הבסיסיים ביותר נזנחים-הפרויקטים מנותקים מהחיים עצמם, הרחובות הופכים למסדרונות בין חניונים, קו הרחוב אינו ברור והרצף העירוני מתפרק. חוויית הולך הרגל נדחקת הצידה, והתוצאה היא מגדלים גבוהים ומנוכרים; ללא תחושת שייכות, קהילה או חוויה עירונית של ממש.
על רקע זה נשאלת השאלה כיצד ניתן לשלב את עקרונות המורשת האדריכלית והחברתית של מרכזי הקליטה ככלי לעיצוב סביבות עירוניות חדשות, המקדמות שייכות, קהילתיות וחיבור בין האוכלוסיות?
הפרויקט מציע מודל חדש להתחדשות עירונית, שבו עקרונות של קהילה, שייכות ואינטראקציה אנושית נטמעים כחלק אינטגרלי מהשפה האדריכלית ומהתפיסה התכנונית. כך נוצר תכנון המבקש לחדש לא רק את הבנוי אלא גם את החברתי.
