חומר למחשבה
פרויקט זה בוחן את השילוב של טכניקות מוחשיות בתהליך התכנון האדריכלי, בעידן שבו ייצוגים דיגיטליים מהווים את הליבה של העשייה האדריכלית. השאלה המרכזית הנשאלת היא כיצד תורם השילוב של טכניקות ידניות לתוצרים הסופיים, והאם עבודת הפיזית– מלאכה ואינטראקציה עם החומר – עדיין רלוונטית?
אז מה זה באמת אומר? האם יתכן שחקירה ידנית כבר לא רלוונטית? נדמה כי הצלחנו לדחוס את כל העולם לתוך מסך, לחסוך את הידיים שלנו מפציעות, ואולי אפילו לשמור על הלק בשלמותו. אך השאלה "האם זה חשוב, ומה בדיוק חשוב?" רלוונטית יותר מתמיד.
מטרת הפרויקט היא לחשוף את היחס המורכב בין השיטות הידניות לבין הכלים הדיגיטליים, ולהדגיש כיצד הידיים, באמצעות המגע הישיר עם החומר, מהוות כלי שלא ניתן להחליפו. היד אינה רק מבצעת אלא גם מגרה את המחשבה ומאפשרת תהליך אקטיבי של חשיבה יצירתית, אשר ייחודי לה ואינו בר תחליף.
באמצעות סקירה של ספרות אדריכלית ובחינת התנסויות אישיות, הפרויקט מעלה שאלות ומסקנות לגבי החשיבות של תהליך זה . הממצאים מצביעים על מגבלות השימוש בכלים דיגיטליים בלבד, ועל היתרונות שמגיעים מהתנסות בטכניקות מוחשיות כמו שרטוט, מידול ופרוטוטייפינג.
לבסוף, המחקר מדגיש את הצורך לשמר את הזיכרון החומרי ואת הקשר לעשייה עצמה. העבודה הידנית מעשירה את החוויה האדריכלית ומאפשרת להפיק תוצרים רגישים ומותאמים להקשר המקומי. הפרויקט מסיק כי שילוב מאוזן בין הכלים הדיגיטליים לבין הידניים מוביל לתוצרים עשירים, חדשניים ומותאמים לסביבה, ומראה את החשיבות של מלאכה כחלק בלתי נפרד מהתכנון האדריכלי וכן גם מציאת שפה אישית שמבטאת כוונות. בנוסף, הפרויקט לא רק מדגיש את החשיבות של השיטות הידניות, אלא גם מציע דרכים לשלב אותן בצורה מיטבית בעבודה היומיומית, על ידי מספר גישות פרקטיות לשילוב מאוזן בין דיגיטלי ומוחשי.
