שילובם של אתרים ארכאולוגים מסדר גודל קטן במרקם עירוני-מודרני: הערכת היחסים בין האתר לסביבתו - שרון סלקינדר

שרון סלקינדר

מיקומה הגאוגרפי של ארץ ישראל הפך אותה למוקד משיכה מראשית האנושות ועד ימנו. מורשת התרבויות, שרידיהן המוחשיים על מאפייניהם האתניים והחברתיים הותירו אחריהן עדויות רבות מאוד. יחד עם המחקר הארכאולוגי העתיר שנים, העניין הבינלאומי והפיקוח הממשלתי הנרחב הובילו להכרזה של כ-30,000 אתרים בסדרי גודל ומעמד שונה. ביניהם מצויים אתרים ארכאולוגים מסדר גודל קטן הנמצאים בלב מרקם עירוני-מודרני, שסביבתו המידית משמשת כשטח פתוח ציבורי.

מספרם של האתרים ההיסטוריים מציב את ישראל במקום שאין שני לו, במיוחד כלפי אתרים ארכאולוגים מסדר גודל קטן הנמצאים בסביבה עירונית. מדובר באתרים הכוללים מערות, שרידי קירות, מתקנים וכדומה, שהשימוש בהם מוגבל והאחריות עליהם מוטלת מכורח חוק התכנון והבניה על הרשויות המקומיות שבתחומן נמצאים האתרים. מצב זה יוצר אתגר לא מבוטל הדורש תחזוקה ויצירת עניין שתוביל לשימור מקיים של האתר ומצופה מבעלי ההחלטות שהכריזו על הצורך בשימור למנוע היווצרות "פילים לבנים".

בשנים האחרונות תחום השימור תופס מקום מכובד בשיח האקדמי ומחוצה לו. אומנם, הוא לרוב מתנהל סביב אתרי מורשת היסטוריים, מבנים מראשית הישוב או גנים לאומיים והאתרים הארכאולוגיים המדוברים נעדרים ממנו. באופן טבעי הממצא פעמים רבות מנותק מהאוכלוסייה הסובבת אותו בשל הריחוק ההיסטורי ואופי הממצא הדל יחסית. יחד עם זאת, בתחום האורבני ובתחום השימור בכלל מתחדדת התפיסה כי המשמעות של שטח ציבורי טמונה באלמנטים הפיזיים, אך לא פחות, האנושיים הנמצאים בסביבת המקום עצמו והסביבה המידית המקיפה אותו.

מתוך גישה זו, מטרת המחקר היא להעריך את מידת ההיתכנות בהצלחת שילובו של אתר ארכאולוגי המוכרז לשימור ובעל סדר גודל קטן בסביבה העירונית הסובבת אותו. המחקר יבחן נוכחותם של אלמנטים אורבניים הקיימים במרחב לצד חשיפת היחסים של האוכלוסייה המקומית עם האתר. המרכיבים הסביבתיים שיימצאו כחשובים ביותר יוצעו להיכלל בסל המרכיבים שמשמשים להערכת שילובם של אתרים שהוכרזו לשימור במרחב התכנוני האורבני. למעשה, מדובר בהקניית כלי תכנון שיופעלו כחלק אינטגרלי בתהליכי השימור לטווח ארוך.

 

קישור לפוסטר המחקר

מנחים : פרופ' פנינה פלאוט ופרופ' משנה מישל פורטמן