בונים "מזרח תיכון חדש": אדריכלים ישראלים באיראן 1960-1970  - נטע פניגר

נטע פניגר

מחקר זה בוחן עבודות אדריכליות של ישראלים באיראן בין השנים 1950 ו-1979, בהן התקיימו בין המדינות קשרים דיפלומטיים ומסחריים חזקים, אם כי לא לגמרי פומביים. מערכת יחסים זו פתחה שוק חדש לחברות בנייה, לאדריכלים ולמתכננים ישראליים ואפשרה להרחיב את העשייה המקצועית שלהם במזרח התיכון. בנוסף להזדמנות המקצועית והכלכלית שהייתה לאדריכלים בעבודה באיראן, האדריכלים סייעו לחזון של מדינת ישראל, ליצור מזרח תיכון אחר - מודרני ומערבי יותר, חזון לו הייתה שותפה גם איראן.

 

המחקר מצטרף לדיון המתפתח באדריכלות שלאחר מלחמת העולם השנייה, הבוחן את תפקיד המקצוע בהרחבת מושגי המודרניזם (או המודרניזמים ברבים) ובפיתוח ואריאציות שונות שלו בהקשרים ייחודיים במקומות שונים ושואל על ייחודו של הידע האדריכלי-תכנוני הישראלי. המקרה הייחודי של העברת ידע מקצועי מישראל לאיראן נבחן על רקע התמורות במזרח התיכון ובשיח האדריכלי בשנים אלו. שלא כמו מחקרים אחרים העוסקים ביצוא ידע מה"מערב" ל"מזרח", הידע האדריכלי הנבחן במחקר זה נע בתוך המזרח התיכון, בשולי העולם המערבי. עבודתם של אדריכלים ישראלים באיראן נבחנת בהקשר של השינויים בשיח ובפרקטיקה האדריכלית בעולם בכלל ובישראל בפרט, וביחס למערכת המדינית במזרח התיכון באותה עת.

 

המחקר, המתמקד בנקודת המבט הישראלית, בוחן את מפגשם של ידע ופרקטיקה של ישראלים עם המרחב האיראני בתקופת שלטון השאה, כמו גם את השפעות הניסיון באיראן על השיח והפרקטיקה האדריכלית בחזרה בישראל.

 

המחקר מתמקד בשלושה מקרי מבחן: תכנון כפרי ואזורי לחבל קאזווין ובניית כפרים לדוגמא, (1962-63), פרויקט הצי – תכנון שכונות עבור הצי האיראני במפרץ הפרסי (1972-75) ובניית מגדלי יוקרה למגורים בטהרן (1973-79).

 

מנחה: פרופ"ח רחל קלוש