ערי קודש בישראל: בין 'מרכזיות דתית' ל'פריפריה מדינתית' מקרה הבוחן של צפת - נוגה שני

נוגה שני

מיקומה הגאוגרפי של ארץ ישראל הפך אותה למוקד משיכה מראשית האנושות ועד ימנו. מורשת אחד מהאפיונים הבולטים של ערי קודש היא עובדת היותן ערים מרכזיות. ערי קודש הינן מוקד של עליה לרגל וככאלה הן מהוות אבן שואבת מבחינה כלכלית, פוליטית וחברתית ערים אלו מחברות בין העולם הגשמי לעולם הרוחני ובכך יוצרות הילה ייחודית, המושכת עולי רגל ותיירים כאחד. אחרי 65 שנות קיומה של מדינת ישראל נראה כי חל שינוי משמעותי במעמדן של ערי הקודש. מערים מרכזיות וערי עוגן הן הפכו לערים שנתפשות על ידי מעצבי המדיניות כפריפריאליות. הציר מרכז-פריפריה הפך לגורם אשר מגדיר את המרחב בישראל בכלל ואת ההיררכיה בין ערים בפרט. מחקר זה בוחן את המתח שבין 'מרכזיות דתית' לבין 'פריפריאליות מדינתית', אשר דרות זו לצד זו בערי קודש, באמצעות מקרה הבוחן של העיר צפת. מתח זה נבחן תוך התמקדות בחסידות ברסלב, אשר תופשת את העיר צפת כקדושה.

המחקר, אשר שייך לתחום הידע של לימודים עירוניים, מתמקד ברקמה העירונית הייחודית, המאפיינת את ערי הקודש. המחקר משלב בין חקירה דדוקטיבית לבין חקירה אינדוקטיבית. כחלק מתפישה זו משלב המחקר בין רמת המיקרו לבין רמת המאקרו. עבודת תזה זו, מבקשת לחקור הן את ה'עץ הבודד' והן את ה'יער'. שילוב זה מתבצע באמצעות חקירה דו כיוונית, הבוחנת תהליכים הן מלמעלה למטה והן מלמטה ומעלה.

שיטת המחקר מורכבת מחקירה תלת שכבתית. השכבה הראשונה מתמקדת בפעולה המרחבית שעושים חסידי ברסלב, העולים לרגל לצפת או חיים בה. השכבה השנייה בוחנת את המשמעות, שעומדת מאחורי אותה פעולה. השכבה השלישית בוחנת את האימפקט האורבאני, הפיזי, שנוצר בעקבות הפעולה המרחבית. האימפקט האורבאני שנוצר בעקבות הפעולה יוצר את המפה העירונית הנוכחית.

 

קישור לפוסטר המחקר

מנחים : ד"ר מירב אהרון ופרופ"מ יוסף ג'ברין