חיפוש אחר מודרניזם ערבי - מירה סאבא דיב

מירה סאבא דיב

תקופת שנות החמישים והשישים ידועה כתקופה בה נבנה הלאום היהודי במדינת ישראל. בניית הלאום התבטאה בבניינתם של ערים ושכונות יהודיות רבות. ספרות עניפה התפתחה סביב האדריכלות של הפרויקט הלאומי היהודי באותן שנים ורבבות השיכונים שניבנו אז. באותה תקופה התפתחה ,במקביל, בפלסטין תופעה אדריכלית נוספת- אדריכלות פלסטינית מודרניסטית מקומית. תופעה זו,על אף חשיבותה ולעומת תופעת אדריכלות הפרויקט הלאומי, כמעט לא זכתה לשום התייחסות ספרותית. מחקר זה ינסה לשפוך אור על תופעה זו לשדעתי מהווה אחת החשובות והמעניינות שקרו באדריכלות הערבית במזרח התיכון בכלל ובפלסטין בפרט. עסקינן במודרניזם שהתפתח בחברה הפלסטינית ,בעיקר בקרב ¬השכבה הבורגנית, בשנים בהן המודרניזם במגזר היהודי גויס בעיקר לתהליכי בניית הלאום. על אף שהמודרניזם האדריכלי הערבי שאב את השראתו מאותם "אבות רוחניים" אירופאים, הוא צמח והתפתח בהקשר החברתי המקומי. בנוסף לכך, ועל אף שמודרניזם זה צמח במקביל למודרזניזם של המגזר היהודי-ישראלי, הוא דומה יותר למודרניזם שצמח במקביל בעולם הערבי, בארצות כגון לבנון, עיראק, עמאן. אחת הערים שהשופעה ממודרניזם זה היא נצרת, ואותה אבחן במחקר זה כדוגמה לתופעה הרחבה הרבה יותר. המייסדים של מודרניזם זה בנצרת היו בעיקר אדריכלים אשר עברו הכשרה מודרנית.

 

האדריכלות של שנות החמישים והשישים בפלסטין בכלל ובנצרת בפרט אינה נכללת באף קטגוריה מוכרת בהיסטוריה של האדריכלות המקומית. אם אין מדובר באדריכלות פלסטינית מסורתית ואף לא במודרניזם ישראלי, אזי באיזה סוג של אדריכלות מדובר? החיפוש אחר הגדרה מתאימה לסגנון אדריכלי זה הוביל אותי לשאלה: האם ניתן לדבר על “מודרניזם ערבי”? ואם כן, האם הוא בעל מאפיינים ייחודיים? ובאופן ממוקד יותר: כיצד ניתן לחקור סגנון אדריכלי זה מתוך התייחסות להיסטוריה של נצרת ולמתכנניה בשנות החמישים והשישים.

 

מחקר זה מורכב משלושת החלקים הבאים: (א) תהליך המודרניזציה שעברה החברה הפלסטינית בנצרת בתחילת המאה העשרים, ורקע היסטורי של העיר נצרת, המהווה את מקרה הבוחן בעבודה. (ב) מיסוד מקצוע האדריכלות בקרב האוכלוסייה הערבית בנצרת. (ג) פיתוח סגנון ערבי מודרניסטי בערים שונות בעולם הערבי כמו, לבנון, רמאללה, עיראק ועמאן.

 

המחקר מציג את מאפייניה של האדריכלות המודרנית בעיר נצרת דרך עבודתם של ארבעה אדריכלים: הראשון, מנסור עזאם, שרכש את השכלתו האדרכלית בצרפת, השני, אניס סרוג'י, שלמד באוניברסיטה האמריקאית בלבנון (A.U.B), השלישי, מישל אבו נופל, שלמד בטכניון, והרביעי אילי נח'לה, שלמד גם הוא בטכניון. כל הארבעה היו מראשוני האדריכלים שעבדו בנצרת, והם עשו זאת מיד עם סיום לימודיהם, בשנות החמישים והשישים. אדריכלים אלה פיתחו בנצרת סגנון אדריכלי מודרניסטי ייחודי, "מודרניזם ערבי" בתקופה של קונפלקט פוליטי ומאבקי זהות ותחת ממשל צבאי ובתקופה שבה הפלסטינים הפכו מרוב למיעוט במציאות ממולכדת חדשה.

 

כחוקרת מחקר זו מציב בפניי אתגר גדול: להגיע למספיק חומרים ולספק תובנות משמעותיות בתחום שאינו מתועד דיו ושטרם נכתב עליו.

 

מנחה: ד"ר אלונה ניצן-שפטן