אי-ראציונליות בהתמודדות עם רעידות אדמה בישראל: תמ"א 38 כמקרה בוחן  - לילי פרידלר

לילי פרידלר

על אף שהתיאוריה הכלכלית המסורתית מניחה שלפרט היכולת לקבל החלטה בצורה רציונאלית, ראיות אקספרימנטליות ואמפיריות מראות פעמים רבות כי ההתנהגות אינה עקבית עם הנחה זו. המחקר המוצע עוסק בביטויים של אי-רציונאליות בקבלת החלטות הקשורות לפעולות הכנה כנגד רעידת אדמה בישראל. בשנת 2005 אישרה הממשלה תכנית מתאר ארצית לחיזוק מבנים קיימים בפני רעידת אדמה (תמ"א 38). מהנתונים לתחילת שנת 2010 עולה כי אף באזורים שבהם קיימת כדאיות כלכלית ליישום התמ"א, התקדם היישום במידה זניחה. תצפית זו מחזקת את המוטיבציה לבחינת הגורמים המשפיעים על המוכנות של הפרטים לנקוט בפעולה אקטיבית להגנה מפני רעידת אדמה.

 

מטרת המחקר העיקרית היא לפיכך לבחון האם תפיסת הפרטים את הנזק הצפוי כתוצאה מרעידת אדמה היא רציונאלית. בפרט, המחקר מתמקד בשאלות הבאות: האם תפיסת הנזק הסובייקטיבית של רעידת אדמה בישראל לוקה בהערכת חסר ביחס למדדים האובייקטיביים של הנזק הצפוי? האם קיים קשר בין נטייה למיקוד שליטה חיצוני (מידת הנטייה של הפרט להאמין כי תוצאות נקבעות על-ידי כוחות חברתיים וגורל – להבדיל, מהאמונה כי נסיבות חיי הפרט הן תוצאה של פעולותיו) לבין הנטייה והמוכנות לנקוט בפעולות הכנה אקטיביות כנגד רעידת אדמה (כדוגמת מימוש תמ"א 38)?

 

מימצאי המחקר צפויים לייצר הבנה טובה יותר של הכשלים הנוכחיים במוכנות הציבור לרעידות אדמה בישראל ובהתאמה, יעזרו למקבלי ההחלטות בדרג הפוליטי לקדם תוכניות ציבוריות שתיתמקדנה באותם כשלים. כך, למשל, יתכן שיישומה המוגבל של תמ"א 38 אינו כרוך אך באי קיומם של תמריצים כלכליים גרידא, אלא אף בהערכת חסר של הנזק הצפוי מרעידת אדמה באיזור המגורים של הפרט. בנוסף, המחקר צפוי להרחיב את ההבנה האקדמית באשר לפער בין תפיסה סובייקטיבית לבין מדדים אובייקטיבים והשפעתו על קבלת החלטות של פרטים—תחום מחקר אקדמי שהספרות המקצועית בו דלה.

 

מנחה: ד"ר דני בן-שחר